האם תכלית המצוות היא חיים אנושיים טובים?
כלומר, שאלוהים מעוניין בראש ובראשונה שיהיו לאדם חיים טובים?

האם למצוות תכלית אחרת?

האם החיים הטובים הם גמול על שמירת המצוות?
האם מטרת הגמול היא חינוכית, כלומר לעודד את האדם לשמור מצוות, כלומר שתכלית הגמול היא המצוות?
האם הם גמול שמתקבל אוטומטית בגלל טבע הבריאה, או שמא אלוהים מתערב כל הזמן?

בין אם הם גמול או תכלית, האם החיים הטובים עליהם מדובר הינם של הפרט? של עם ישראל? של האנושות?

היחס בין המצוות לבין החיים הטובים בסיפורי אברהם

בסיפורי ההתגלות לאברהם אני מוצא שה' בתחילה מציע לאברהם לעשות דברים למען טוב גשמי שלו ושל זרעו (מקסימום אפשר לומר של האנושות בכלל). זה ניראה לי כהבטחות ולא כחינוך לתכלית.

ציטוטים:

[בראשית יב] (1) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ , אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: (2) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ , וֶהְיֵה בְּרָכָה: (3) וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר , וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

[בראשית יב] (7) וַיֵּרָא יְהוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת , וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו:

[בראשית יג] (14) וַיהוָה אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם , צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: (15) כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה , וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: (16) וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ , אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה: (17) קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ , כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה:

[בראשית טו] (1) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְהוָה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר , אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד: (2) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי , וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר: (3) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע , וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי: (4) וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה , כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ: (5) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם , וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ: (6) וְהֶאֱמִן בַּיהוָה , וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה: (7) וַיֹּאמֶר אֵלָיו , אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:


עד כאן הכל פשוט - הבטחות של טוב גשמי לאברהם ולזרעו.
אבל כאן מתערב פתאום עניין אחר - ה' יביא גם רע גשמי לזרע אברהם בשל שיקול של צדק לגבי האמורי:


[בראשית טו] (12) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם , וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו: (13) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם , אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: (14) וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי , וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: (15) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם , תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: (16) וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה , כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה: ... (18) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר , לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: (19) אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי: (20) וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים: (21) וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי:

בפרק יז עדיין נשמר עניין ההבטחה, אבל הדגש מתחיל להיות על ברית שיש בה חובות הדדיות. החובה על אברהם וזרעו היא ברית המילה.
בפרק יח, לאחר הכנסת האורחים של אברהם וההבטחה של המלאכים לשרה, בפסוק 19 אנו נתקלים באותה שניות של "למען" שמצאנו בנאום משה בדברים:
"(17) וַיהוָֹה אָמָר , הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: (18) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם , וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: (19) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט , לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:"

ההתגלות הבאה אל אברהם היא האחרונה: עקידת יצחק.
אולי יש שם אמירה שאברהם חייב לשים את יראת ה' בראש מעייניו ולא את הטוב הגשמי.
אבל בסיפור העקידה, או בתוספת אליו מפסוק 15, חוזרות הבטחות של ה' על טוב גשמי.
אז אפשר להבין את המסר של העקידה בשתי צורות :
1. אברהם צריך להבין שכדי שיהיה טוב גשמי לו ולזרעו ולגויי הארץ, הדבר הכי חשוב שהוא צריך לעשות זה לירוא את ה', לשמור את דרך ה' ואת בריתו.
2. אברהם צריך לכוון לתכלית של שמירת דרך ה' ויראה אותו, ולא לטוב גשמי.

שתי אפשרויות אלה תקפות גם לגבי המסקנה לגבי כלל ההתגלויות לאברהם.

ואפשר שטועה אני.

תוקן על ידי - נכספהנפשי - 06/10/2005 7:48:48

להלן המשך הדיון כפי שהועבר מאשכול אחר.

12:45 נשלח ב 8/12/2004 אראלסגל

אפשר לנסח את אפשרות 1 בצורה קצת שונה: "ה' רוצה שהתכלית אליה נכוון את פעילותינו תהיה הטוב הגשמי של כלל ישראל, ושמירת המצוות היא האמצעי העיקרי לכך, או האמצעי היחיד לכך".

יש מקורות נוספים בתורה שמעידים על כך, שעיקר השכר הגשמי הוא לכלל ישראל: http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim2/gmul.html .

זה קשור גם לנושא של טובת הכלל לעומת טובת הפרט:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1209335



23:10 נשלח ב 8/12/2004 נכספהנפשי

כן, גם אני התרשמתי שהטוב הגשמי עליו משה מדבר הוא של כלל ישראל, אולי תמיד. וכן לגבי אברהם הדגש הוא על זרעו.
אם אכן ה' רוצה שהתכלית אליה נכוון את פעילותינו תהיה הטוב הגשמי של כלל ישראל, עולה השאלה:
האם באמת המצוות הן האמצעי היחיד לכך?
אם לא, למעשה אולי אנו מחויבים גם להשתמש באמצעים אחרים.

ניראה לי מוזר ששמירת המצוות הן האמצעי היחיד היכול לקדם את הטוב הגשמי של כלל ישראל.

יש עוד אפשרות - שהתכלית צריכה להיות טוב באופן כללי, כאשר הגשמי יכול להיות חלק ממנו.
יכול להיות שאני טועה!

תוקן על ידי - נכספהנפשי - 08/12/2004 23:23:36


10:42 נשלח ב 15/12/2004 אראלסגל

לדעתי חלק גדול מסיפורי התנ"ך נועד ללמד אותנו שהמצוות הן האמצעי היחיד היכול לקדם את הטוב הגשמי של עם ישראל.
כל פרשת הלידה המופלאה של יצחק - שנולד לאב בן 100 ולאם בן 90, באה ללמד אותנו, שעם ישראל הוא לא עם טבעי. עם ישראל נולד בניגוד לטבע והוא גם מתקיים בניגוד לטבע.


22:49 נשלח ב 15/12/2004 נכספהנפשי

אז אם מישהו מחליט להקדיש את חייו למצוא תרופה לאיידס, ומצליח בכך, וכל חולי האיידס מתרפאים ממנה, זה לא שיפור מצבו הגשמי של עם ישראל? זה לא בזכותו? אם כן, האם החלטתו ומעשיו היו מצווה?

העמדה שהמצוות הן האמצעי היחיד לשיפור מצבנו הגשמי מחייבת לדעתי לומר שבתרחיש הנ"ל אין קשר בין החלטתו ומאמציו של אותו אדם לבין שיפור מצבו הגשמי של עם ישראל - ואם נדמה שיש קשר זו אשליה.

יכול להיות שאני טועה!


16:0 נשלח ב 21/12/2004 אראלסגל

כנראה שהגזמתי, הרי אחת ההבטחות הנפוצות היא "למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידיך", כלומר אחרי שמקיימים מצוות צריך לעשות עוד דברים, שבהם תתבטא הברכה.

אז נחזור צעד אחד אחורה: משה אומר לנו לקיים את המצוות למען הטוב הגשמי של כלל ישראל. מכאן ניתן להסיק, שהטוב הגשמי של כלל ישראל עמד בראש מעייניו של משה (זה גם מתאים לדמותו בסיפורים אחרים בתורה). אם כך, נשאלת השאלה: מדוע משה לא אמר לנו לעשות דברים אחרים שיקדמו את הטוב הגשמי, כגון לפתח תרופות למחלות?
* תשובה אחת היא, שקיום המצוות הוא הדרך היחידה לקדם את הטוב הגשמי של עם ישראל. את התשובה הזאת דחינו.
* אפשרות שניה היא, שאין צורך לצוות על דברים אחרים, כי ממילא יש מספיק אנשים שיעשו אותם. מתוך היכרותו העמוקה עם עם ישראל, משה הסיק שהבעיה העיקרית של עם ישראל היא בקיום התורה, ולכן שם את הדגש בנקודה זו.


10:47 נשלח ב 25/1/2005 zachiz

אני גם חושב כמו הדברים שכתובים בהודעה האחרונה של אראל.
ה' ברא בנו חסרונות גשמיים, ורצון לשיפור מצבנו הגשמי. זהו רצון לגיטימי. צריך גם לעסוק בשאלה הפילוסופית-פסיכולוגית של מה הוא טוב גשמי? אולי זה רק מילוי חסרונות גשמיים, והסרת כל המטרדים הגשמיים שמונעים מן האדם להתחבר לצד הרוחני שבו. הרמב"ם למשל מציג את ימות המשיח כתקופה שבה לכולם יהיה פנאי ללמוד תורה ולא יהיו מוטרדים מבעיות גשמיות.
מכל מקום, הצורך הגשמי הוא העניין הטבעי שהאדם שואף אליו , והתורה מכוונת אותנו כיצד להגיע לכך. אפשר למלא צרכים גשמיים באופן מיידי, אבל נראה שה' רוצה שנלמד לחשוב גם לטווח ארוך, ולשם כך בנוסף לפעולות של מילוי הצרכים הגשמיים המיידים יש לבצע פעולות שונות (כגון מצוות) כדי שתבוא ברכה בהמשך, ולעיתים אף צריך לוותר על מילוי חוסר גשמי זה או אחר, למען מילוי צרכים רבים אחרים בעתיד. לדוג' מתן מעשר כדי שנתעשר בעתיד (מלאכי ג10).

תוקן על ידי - zachiz - 30/11/2005 23:38:22

אני סבור ש"החיים הטובים" זו פיקציה. כמו שאמר פרנקל, אי אפשר לכוון אל אושר והנאה כתכלית בפני עצמה. אפשר לחוש בהם רק כתוצר לואי.

כל העיסוק שלי בדרישת אלוהים נובע מתוך חיפוש של הדבר הנכון לעשות, נכון באופן אובייקטיבי, ולא בניסיון להשיג איכות חיים.

תוקן על ידי - נכספהנפשי - 01/12/2005 19:26:17

ZACHIZ,
אנסח את דברי באופן יותר מעודן - יש משהו פיקטיבי ברעיון של "חיים טובים", אם מתכוונים לאוסף של דברים גשמיים שאנו מאמינים שהם גורמים לאדם להיות מבסוט.
אבל הבה נדון בזה באשכול אחר, כיוון שאשכול זה מוקדש למקרא.

דווקא ההגדרה שעולה מדבריך יכולה לעזור לי - הקשר בין הגשמי להחלטה "מה לעשות" הוא שהגשמי יכול להטריד ולהפריע ולהקשות על החלטה נכונה.