| נשלח ב-24/7/2005 16:50 |
 |
| |
מה הן המידות הטובות? עבודה על מידות
"מידות טובות" נתפסות בד"כ כתכונות אופי שראוי שיהיו לנו. בד"כ ההנחה היא שמובן מאליו אילו מידות הן טובות.
לעתים הדיון מניח שמידות מסויימות המקובלות בחברה מסויימת הן באמת טובות. אך אנו לא יכולים לקבל מידה כטובה רק בשל העובדה שהיא מקובלת בחברה מסוימת.
צריך, אם כן, להיות לנו מצפן פנימי המכוון אותנו אל המידות הטובות.
הרבה פעמים סוברים שיש לנו הרבה מצפנים פנימיים. אני סבור שהמצפן הפנימי האמיתי הוא אך ורק השאיפה לעשות את הדבר הנכון. שאיפה זו לא כוללת ידיעה של מה באמת נכון מבחינה תוכנית. היא כוללת רק הבנה של המושג "מעשה נכון". המעשה הנכון יחסי למטרה ולאילוצים.
כאשר פועלים מתוך השאיפה לעשות את הדבר הנכון, אנו צדיקים, אפילו אם בשל בורותינו המעשה שלנו גורם לדברים רעים. כל מה שתלוי בנו הוא לפעול מתוך אותה שאיפה.
כאשר השאיפה הזו מתנגשת עם קשיים ופיתויים בחיי היומיום, אנו צריכים להשמע לה למרות זאת. לאוסף של קשיים מסוג מסוים או פיתויים, אפשר לתת שם כולל - "פחד", "חמדנות", "התמכרות". ויש בהתאם שמות לאופני התגברות על קשיים אלה - "אומץ", "דבקות". אלה הן המידות הטובות.
כלומר, כאשר השאיפה מתנגשת עם פחד מסוים שלנו, פעולה מתוך השאיפה תשקף "אומץ".
כדי לעבוד על מידות, עלינו לנקות את כל המעצורים שיש לנו בשאיפה לעשות את הדבר הנכון. למשל - פחד מסוים, השתעבדות מסוימת, אשליה מסוימת.
תוקן על ידי - נכספהנפשי - 24/07/2005 16:51:12
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2005 19:57 |
|
| |
במילים אחרות אתה מתכוון לכך שיש לחיות על-פי השכל, ולא על-פי הרגש?
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2005 20:10 |
|
| |
אמנם מנגנונים רגשיים מפריעים הרבה פעמים לפעולה מתוך השאיפה למעשה הנכון.
אבל המילים האחרות של ZACHIZ עלולות להטעות, להלן שתי דוגמאות:
* אפשר לקרוא גם לתחושה של אחריות "רגש", ומקורה של תחושה זו היא השאיפה לעשות את הדבר הנכון.
* השכל יכול להיות מפלט מאחריות - אפשר לברוח לעולמות אינטלקטואליים תיאורטיים שאינם רלוונטיים לחיי המעשה.
השאלה היא מה מתכוונים כאשר אומרים "שכל" ו"רגש".
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2005 23:57 |
|
| |
מידת האכזריות נובעת ממצב בו האדם נטול רגש
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 00:07 |
|
| |
"לאוסף של קשיים מסוג מסוים או פיתויים, אפשר לתת שם כולל - "פחד", "חמדנות", "התמכרות". ויש בהתאם שמות לאופני התגברות על קשיים אלה - "אומץ", "דבקות". אלה הן המידות הטובות... כדי לעבוד על מידות, עלינו לנקות את כל המעצורים שיש לנו בשאיפה לעשות את הדבר הנכון."
הגדרת את זה יפה
אני חושבת שהמידות שנבחר לעבוד עליהם, שונות אצל כל אחד
לכל אחד יש נקודת חולשה אחרת
|
|
|
|
| נשלח ב-25/7/2005 00:11 |
|
| |
אבל איך בכלל עובדים על מידה?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2005 15:40 |
|
| |
אראל, בקשר לקישור שהבאת,
אלוהים הוא "פוקד עוון אבות על בנים"
ואילו הוא ציווה אותנו "לא תקום ולא תטור..."
כיצד זה משתלב?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2005 17:55 |
|
| |
*אני חושב שאפשר לעבוד על מידות באמצעות התבוננות עצמית, רפלכסיה, שמטרתן להיות מודעים לקשיים ולפיתויים שלנו. מודעות לקשיים ולפיתויים, מודעות לטעויות שיש לנו נטייה ליפול בהן, יכולה לגרום לנו שלא לחזור על הטעויות.
* לעתים כדאי להחליט להמנע מלהכנס למצבים בהם קשה לנו לפעול מתוך השאיפה לדבר הנכון.
* מנהגי המסירות או הרגלים אחרים שאנו נבחר לדבוק בהם יכולים לעזור.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/8/2005 12:24 |
|
| |
הקורא: נראה לי שהמידה "פוקד עוון אבות..." מבטאת דווקא סבלנות - ה' אינו מעניש מייד אלא מאפשר לדורות הבאים לתקן (יש כאן אשכול ישן בנושא זה).
נושא העבודה על המידות הוא אחד הנושאים המרכזיים שבהם עוסקת תנועת המוסר. ספרים רבים נכתבו על הנושא, למשל "מסילת ישרים" - רמח"ל, "אור ישראל" - ר' ישראל סלנטר, "סדרת תיקון המידות" - מחבר בן-דורנו, וכן ספרי הרב רחלין, ועוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2005 18:29 |
|
| |
נכספה נפשי: השקפת העולם שלך מבוססת על מעשים - אתה טוען שהעיקר הוא "לעשות את המעשה הנכון", ולשם כך צריך - בין השאר - לפתח מידות טובות מסויימות שיעזרו לנו לעשות את המעשים הנכונים.
אולם, אפשר להסתכל על המציאות מכיוון אחר: יש גישה שלפיה המטרה העיקרית היא לפתח מידות טובות, והמעשים שאנחנו עושים הם "טובים" רק כאשר הם אכן עוזרים לנו לפתח את המידות הללו. "ספר החינוך" מסביר את טעמי המצוות על-פי עיקרון זה, שהוא מגדיר בקיצור כך: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (למשל, צריך להקריב קרבן תודה כדי לפתח את המידה הטובה של הכרת תודה לה', וכו').
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2005 09:29 |
|
| |
אראל:
אבל ה' הפסיק לדבר איתנו והחריב את ביתו, כך שמבחינת המצוות את רובם אנחנו איננו יכולים טכנית לבצע. מכאן אפשר שהוא אולי רוצה שנתקן את המידות ואז יתאפשר גם לקיים את המצוות. זה נכון שאחר המעשים נמשכים הלבבות, אבל המעשים הללו לא חייבים להיות מצוות כתובות בתורה, אלא מעשים שהמחשבה חושבת שהם נכונים ויעילים.
אפשר גם להבין את המציאות שלנו כיום באופן אחר, והוא ה' אמנם הפסיק לדבר איתנו באופן ברור, וגם לקח את המקדש, אבל השאיר לנו את דבריו כתובים בצורה ספרותית שממנה אנחנו לא לומדים את פרטי המעשה אלא את משמעות המעשה, וכך מתוך המשמעות שקשורה למידות, אנחנו מיישמים את המעשה. כלומר, קודם כל מתחברים בתודעה למשמעות, ואז מיישמים את המשמעות בחיי המעשה כפי שאנו מבינים שנכון לעשות, ואז נוצר החיבור המלא של הלב אחר המעשה. במילים אחרות זה תהליך של שכל>מעשה>לב.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2008 15:31 |
|
| |
לשים את עצמי בין אנשים טובים ותומכים
ולאהוב, לאהוב, לאהוב
שמתוך אהבה נובעות החלטות טובות ואובייקטיביות
מה שאין כן בשאר רגשות, המניע שאז העיקרי הוא להמלט מהכאב, תהא מה שתהא
נדמה לי שגישתי היא ההפך מתנועת המוסר שקורא לאדם לקרוע ולשבור את עצמו, לא שזה רע אבל לא מתאים לכל אחד
ולמה אני קוראת אהבה?
היכולת להתחבר ולתקשר לנקודה מחוצה לאדם עצמו
|
|
|
|
|
