אני חושב שלפני שאנחנו מנסים לממש את יעודנו הפרטי בתור בני ישראל, צריך קודם כל להיות בני אדם טובים יותר. לשם כך צריך לברר את המצוות הפרטיות באופן אידבדיאולי, ולפתח קשר מעין זה עם ה'.
כשקיים קשר כזה, אז אפשר להתחיל לברר מה תפקידנו בעולם בתור היותנו חלק מעם ישראל. לשם כך יש ללמוד את המקורות ההיסטוריים והמסורת, ובחקריתם לנסות לקבל הכוונה אידבדואלית מה'.
אם ה' מאיר לך פסוקים שהיו בעבר סתומים עבורך , אז סימן שהוא רוצה שתמשיך להתקדם בחקר אותה תורה שהוא ציווה את אבותיך.

שולחי היקר,
1. הנושא מעניין וראוי לדיון. אולי כדאי שתנסח שאלות ספציפיות בהם אתה מעוניין לדון.

2. האם תוכל להפנות אותי - איפה תמך בובר בקשר היומיומי עם אלוהים והמצוות האישיות?

3. לגבי הקשר המבוסס על התגלות העבר, אני חושב שבפורום הזה אמנם עוסקים בו, אבל רבים מאתנו עושים זאת עם הפנים לעתיד - כלומר מתוך תקוה והנחה שה' ישוב להורותינו דרכיו באופן לאומי. לדעתי כאשר נהיה מספיק מסורים לעשיית טוב האלוהי, זה יקרה. והמסירות הזו בימינו צריכה להתבטא גם בחקירת התנ"ך ובנסיון לבנות אורח חיים בעזרת השרידים שיש לנו מדבר ה'. ניסיתי להביע השקפה זו באשכול:
כיום אי אפשר לשמור מצוות רק מנהגי מסירות
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1306315
(רצוי לקרוא את הודעתי הראשונה שם שוב כי ערכתי אותה מספר פעמים.)
באופן אישי, העתיד הרבה יותר חשוב לי מן העבר - ההנחיה העתידית האלוהית הרבה יותר חשובה לי מן ההנחיה האלוהית בעבר. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב 1-4).

4. דעתי האישית היא שקשר יומיומי אינדיוידואלי עם אלוהים נישמע דבר נהדר. אבל פשוט אין לי אותו. ולא השתכנעתי שלאחרים יש אותו. אם היתה לי מצווה אישית שנמסרת באמצעות תקשורת אישית עם ה' יודע הטוב העליון, היא היתה הרבה יותר חשובה לי מן התנ"ך.