האם מן התנ"ך אפשר להסיק שה' מצפה שנאמץ לנו ערך של אחידות באופן קיום המצוות?
אבקש גם ממשתתפי האשכול "עבודת השם כפרט או ככלל",
http://hydepark.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?whichpage=2&topic_id=1305012

שיסכמו כאן את עמדתם.
לדעתי האחידות באופן קיום המצוות היא לא ערך, היא לא מטרה שה' רצה שהעם יחתור אליה, אלא תוצר לואי במקרים מסוימים.

במצב האידיאלי לפי התנ"ך תווצר אחידות כזו בקבוצה של אנשים במקרים הבאים:
1. יש מצווה שחלה על אנשים בתנאים מסוימים, שנכונים באותו זמן לכל חברי הקבוצה.
2. כל חברי הקבוצה חפצים לעשות את הטוב בעיני ה'.
3. כל חברי הקבוצה יודעים שה' רוצה שיקיימו את אותה מצווה מסעיף 1.
4. כל חברי הקבוצה מבינים את המצווה נכון, כך שהם יודעים מהו האופן לקיומה.

אם התנאים האלה לא מתקיימים, לא תווצר, ולא צריכה להיווצר, אחידות באופן קיום המצוות.



תוקן על ידי - נכספהנפשי - 20/05/2005 13:02:06

צחי, אני חושב שלא הבנת את נכספהנפשי.

לפי הבנתי אין כוונתו שצריכה להיות חוסר אחידות, אלא שאחידות יכולה להיווצר רק אם כל האנשים בעם רוצים לקיים את דבר ה' ומבינים נכון את דבריו.

בנוגע לדעתי,
אני לא סבור שכיום אחידות היא ערך.
אני כן מצאתי ראיות לכך שהתורה מתכוונת לכך שעם שלם יקיים את המצוות. אבל לדעתי המצוות (דבר ה') חשובות יותר מהאחידות.

אני מאמין שבסופו של דבר אמורה להיווצר אחידות, אבל היא יכולה לבוא רק אם כולנו נרצה לקיים את דבר ה' וכולנו נבין אותו באותה הדרך (אני מאמין שצריך קצת עזרה מה' בזה).

אני לא חושב שהאחידות היא ערך, אך אני חושב שיש לה חשיבות במקרים מסויימים.

אם, למשל, אתה רוצה להשפיע על אנשים שישבתו בחג הפסח - יהיה לך קשה לעשות זאת אם אתה עצמך לא שובת בתאריך שנחשב עבורם כחג פסח.

דוגמה נוספת: אם אתה רוצה להשפיע על אנשים שיברכו ברכת המזון - יהיה לך קשה לעשות זאת אם אתה לא אוכל בסכין ומזלג, למרות שאכילה בסכין ומזלג היא לכל הדעות לא מצוה מהתורה.

אחידות אינה אפשרית. לא בנושא קטן, לא בנושא גדול.

זו עובדה מזדקרת לעין.

אבל צבור, קבוצה, המון עם כדבריך - נותנים השראה, מחזקים את הפרט שלא תמיד מסוגל להרים את עצמו, הכוח שנותנת עשיית מצווה אחת משותפת, כולם ביחד באותה שעה - שום דבר לא יכול לבוא במקומה.

למצוא את שביל הזהב בין הביחד והיחיד - זו לחפש איזון.

אני יכולה להיות עם הציבור, ולעשות את המצווה בדרגה יותר עמוקה או פחות.

אבל הציבור לפחות עזר לי לעשות.

ואני יכולה להתעלם מהציבור, ולעשות מצווה אחרת בלהט, אבל לרוב זה יהיה פעם אחת. זה טבענו.

העניין של הציבור, לענ"ד, הוא עניין של תמיכה לפרט, לא חובה העומדת בפני עצמה.

כן אני מסכיך איתך נ"נ, אבל חושב שהשאלה הזו אינה רלוונטית לשאלה האם יש לעזות ויתורים הלכתיים כדי לקיים מצווה מסויימת בעם רב.

שלום בית דורש מהיחיד שיהיה מוכן לוותר על דעתו הפרטית ולהתנהג לפי דעת אחרים.
(ואם אנחנו מודעים לכך שאנחנו לא תמיד צודקים, אין כל בעיה בזה)
מאידך, שלום בית דורש מהכלל לאפשר לתמוך ולעודד את המגוון הרחב של דעות והתנהגויות שונות.