| נשלח ב-4/4/2005 22:57 |
 |
| |
מילים שמשמעותן השתנתה
אחת הבעיות בלימוד תנ"ך היא, שבתנ"ך יש מילים שאנחנו מכירים מלשון ימינו, אך משמעותן בתנ"ך אינה בהכרח זהה למשמעותן בימינו. אנשים שמתחילים ללמוד תנ"ך, מתקשים לקבל פירושים שונים למילים אלה, הם חושבים שהפירוש המקובל בימינו הוא ה"פשט" היחיד האפשרי.
הנה כמה דוגמאות:
1. עולם - בלשון ימינו מתאר מקום (כדוה"א או היקום), ובלשון המקרא מתאר זמן (נצח).
2. דגירה - בלשון ימינו מתארת את ישיבת הציפור על ביציה כדי לחממן, ובלשון התנ"ך כנראה שמשמעותה אחרת - לפחות ע"פ רש"י (ע"ע http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/dgr.html). ייתכן שמפרשים אחרים פירשו את המילה על-פי המשמעות המקובלת בימינו, אך יש לזכור שפירוש זה אינו הפירוש היחיד האפשרי.
3. שמיעה-הקשבה - בלשון ימינו "שמיעה" היא כניסת הצלילים לאוזן ו"הקשבה" היא ההבנה; בלשון המקרא ייתכן שהמשמעות הפוכה, כמו שניתן ללמוד מהפסוקים "והאחים לא ידעו כי שומע יוסף", "ונתת לעבדך לב שומע"; וכך פירש מלבי"ם (ע"ע http://www.tora.us.fm/tnk1/klli/mdrjim/bkl_ljon_o_bljon_hqodj.html ). שוב, ייתכן שמפרשים אחרים פירשו את המילה על-פי המשמעות המקובלת בימינו, אך יש לזכור שפירוש זה אינו הפירוש היחיד האפשרי.
4. אקדח - בלשון התנ"ך משמעו אבן יקרה ("אבני אקדח")
5. חשמל - בלשון התנ"ך משמעו מלאך.
אני בטוח שיש עוד דוגמאות רבות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/4/2005 23:42 |
|
| |
אולי- "רוב"
"ורצוי לרוב אחיו" = אחיו הרבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 02:18 |
|
| |
דוגמא ידועה של ר' משה שפירא בהשמצותיו התכופות (והמוצדקות בחלקן) על אליעזר בן יהודה: 'לבקר' (כמו "לבקר בהיכלו"). בלשון המקרא הוא שהות ממושכת ועמוקה ומתוך תשומת לב (כבקרת רועה עדרו), ואילו בלשון ימינו זה ביקור חטוף וקליל.
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 02:43 |
|
| |
"חשמל"="מלאך"??
אידך גיסא
תוקן על ידי - אידך_גיסא - 05/04/2005 2:44:06
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 02:57 |
|
| |
הטעות הנפלאה שבגללה נגלתה לראשונה זיופו של "אבן יואש":
בדק בית: שבר - סדק בבית
וכיום: תיקון הבית, בדיקת הבית לתיקונו וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 04:01 |
|
| |
הו, אשכול חיוני!
אני מוצא כי הוא קשור קשר בל יינתק לנושא אחר שהעליתי כאן, ועל כן אתרום לו שני הרהורים רעיוניים ואחר ישוב למסלולו.
א. שיבושים כגון אלו קנו להם שביתה קשה בהיכלי התורה. כמה בני ישיבות יודעים מה הוא 'לבקר' אמיתי ו'לרוב אחיו' אמיתי? צריך רק לזכור כמה וורטים התפתחו סביב המילים הללו.
ב. אפילו במילים שמשמעותן לא השתנתה באורח דרמטי כאלה המתוארות לעיל, חלה הזחה חמורה במשמעותן הסמנטית מזו האטימולוגית. לפעמים, ההזחה הזו הינה חמורה דיה כדי לשבש את כל הבנת המילה. דוגמא נאותה לכך היא המילה 'נורא'.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 08:12 |
|
| |
אידך גיסא
<"חשמל"="מלאך"?? ">
יחזקאל פרק א, פסוק כז: "וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה אֵש".
וברש"י: "כעין החשמל - חשמל מלאך ששמו כך".
וט' מיני מלאכים: חשמל, כרוב, שרף, חיה, אופן, אריאל, עיר, קדיש, מלאך או גלגל, (סידור התפילה לרוקח עמוד רסה).
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 08:45 |
|
| |
לא הבנתי מה יש כאן לבקר (מלשון ביקורת?)? זה מגיע מתביעה לא ריאליסטית של שפה חיה, ברגע שבן יהודה רצה להחיות את השפה, הרי בהכרח שהמשמעות של המלים עלולות להשתנות רק שפה מתה מותירה אותה משמעות. וכבר ביטאו זאת חכמים לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.
ובזה עצמו יש להבחין בין עברית מודרנית לבין שאר רבדים. עולם כמתאר את כדור הארץ, אינה המצאת העברית אלא לשון היא חכמים.
תוקן על ידי - מסתברא - 05/04/2005 8:48:31
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 21:12 |
|
| |
דוגמא אהובה על חוגי סאטמר.
נין בלשון התורה הוא בן, אם תשקר לי ולניני ולנכדי.
לפני כמה זמן ראיתי באיזה עלון את ההגדרה 'אליעזר בן יהודה, מחלן הלשון העברית'.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 21:28 |
|
| |
מסתברא: לא התכוונתי למתוח ביקורת, רק להפנות את תשומת הלב לתופעה זו, כדי למנוע טעויות.
ואם כבר הזכרנו "ביקורת" - הנה עוד שתי דוגמאות (אני לא בטוח שהן נכונות):
ביקורת - בלשון ימינו נרדפת ל"תוכחה", ובלשון המקרא כנראה נרדפת לבדיקה וחקירה, או ענישה ע"י הכאה ברצועה מעור של בקר.
דֵעָה - בלשון ימינו עמדה סובייקטיבית, בלשון המקרא ידיעה אובייקטיבית.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 07:46 |
|
| |
בפרשת שמיני מופיעה המילה "תנשמת" פעמים, פעם בשם עוף ופעם בשם שרץ, ושניהם לא מזוהים עם מה שאנו מכנים כיום תנשמת.
וכן שם מהשמנה שרצים המילה "צב" ואינו הצב שלנו.
ידועה הבדיחה על בן יהודה שקרא ל"מרמולדה" ריבה, מפני שטעה בדברי הגמ' מאי ריבה ? ריבה דברי מתיקה.
אמנם לא במקרא, אבל זיהוי ה"שיבולת שועל" כאחד מחמשת מיני דגן, אינו נכון, ורבים הטוענים שאינו מחמיץ ואין מברכים עליו ברכה אחרונה, ואפי' אינו כאורז וברכתו שהכל.
תוקן על ידי - הרשבא - 06/04/2005 7:48:07
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 08:48 |
|
| |
הפלא שהיום תלמיד ישראלי יכול לפתוח את החומש ופחות או יותר להבין את הספר שנכתב לפני אלפי שנה. ואני, דוברת אנגלית כשפת אם, יכולה להבין את אותו ספר בקלות, כאשר בכתבי שייקספיר שנכתבו לפני כמה מאות שנים בלבד, אין לי מושג במה מדובר
העברית של היום קרובה כל כך לשפת המקרא דווקא בגלל שהפסיקה להיות שפה חיה והפכה לשפה אקדמאית.
אבל שאלה אם נוכל להבין אותה עדיין, אם נמשיך לדבר בעברית עוד שני דורות.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 08:49 |
|
| |
הרשבא,
בדיחה חרדית ידועה על בן יהודה, אבל היא לא נכונה עיין במילונו.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2005 11:48 |
|
| |
עוד כמה דוגמאות שאני לא בטוח בהן:
אץ, האיץ - בלשון ימינו מיהר או הגדיל את מהירותו, בלשון המקרא דחק ולחץ ("והנוגשים אצים בהם לאמור כלו מעשיכם")
עוגה - בלשון ימינו מאפה מתוק, בלשון המקרא מאפה כלשהו ("עוגות מצות" - עשויות מסולת ושמן בלבד; "עוגת רצפים" - לא עוגת שיש, אלא פִתָּה על גחלים).
|
|
|
|
| נשלח ב-7/4/2005 01:25 |
|
| |
ישנם מילים שיש להם מספר פירושים שונים לחלוטין, כמו המילה "נא" בשר נא = בשר חי,
ובמשמעות שונה לחלוטין אל נא רפא נא לה, ה"נא" הראשון פירושו בבקשה, ה"נא" השני פירושו עכשיו.
והפסוק מתפרש אל נא רפא עכשיו לה, עי"ש במפרשים, לעוד דגמאות במקרא.
צורת השתמשות במילה "נא" בפירוש "עכשיו" או "מיד" לא שמיש בעברית כיום כלל.
|
|
|
|
|
