| נשלח ב-29/3/2005 16:48 |
 |
| |
האם יש\צריכה להיות סמכות לבית דין בימינו
לגבי מובן הפסקה בדברים יז 8-12, דנו ועוד אפשר להמשיך לדון באשכול:
"סמכות הסנהדרין מן התורה שבכתב?"
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=706983
אבל באשכול זה אני שואל על ימינו, לא על מובן ההוראה ההיא אלא על האופן בו אנו אמורים לנהוג בימינו. בשביל רבים מאתנו יש קשר בין הפרשנות על דברים יז אשר צריכה להתקיים באשכול הנ"ל, לבין העמדה בשאלה שמעלה אשכול זה.
האם על פרט מסוים לקבל את סמכות בית דין או בתי דין מסוימים בימינו? באילו תחומים?
האם ראוי שהפרט יתמוך בימינו בהקמת בית דין או בתי דין חדשים?
-------
עמדתי היא שאין סמכות ולא צריכה להיות סמכות לבית דין בימינו. לא צריך גם לחתור להקמת בתי דין בעלי סמכות, אלא רק מוסדות שעוזרים לפרטים בדרישת ה'.
מדוע?
השקפתי הפילוסופית מביאה אותי לאלוהים, בתור מי שיכול להורות את האדם איך לנהוג לפי טוב עליון, (=תכלית עליונה, סדר כולל ונצחי שראוי שיישמר), אשר נשגב מהבנת אנוש.
אני מגיע לכך מתוך הכרה באי יכולתי לנסח כללים הקובעים מה טוב ומה ראוי מתוך עצמי, (חוץ מעצם החיפוש אחר הטוב והניסיון לעשות את הדבר נכון). לא מצאתי אדם אחר שאני מכיר שאני חושב שהוא מסוגל לכך.
אבל אני זקוק לכללים כאלה כדי לעשות את הדבר הנכון.
לכן אני תלוי בהנחיית אלוהים, ומהמר שהיא אפשרית, כמסופר בתנ"ך.
כפי שאפשר לראות יש לי עמדה ומסקנות לפני שאני מקבל כאמת משהו מן האמור בתנ"ך. עמדה זו מאפשרת לי לבחור להאמין בחלק מן הכתוב בתנ"ך, באופן רציונאלי ולא שרירותי או דוגמאטי.
העמדה הזו גם מחייבת אותי שלא לקבל סתם כך את כל הכתוב בתנ"ך, וגם לא להתעלם מסתירות ומתחים בכתובים. היא גם מאפשרת לי לבחור פרשנות מסויימת של כתובים בתנ"ך - באופן רציונאלי ולא שרירותי או דוגמאטי.
לכן בוחר להדגיש את המימד הדינאמי והדיאלוגי שבסיפור המקראי, דיאלוג דינאמי בין האל לאדם, אשר במסגרתו לומד האדם מצוות והנחיות מן האל.
המימד הזה בא לידי ביטוי במספר מקומות בחומש ובמקרא, שסקרתי אותם בהודעתי מן ה-17/4/2004 באשכול הנ"ל העוסק בדברים יז.
אני בוחר להציב את העוגן שלי בפרשנות המקרא על המימד הדיאלוגי הדינאמי.
בהתאם למימד זה, האדם, בין אם מדובר בכלל או בפרט, אינו אמור לחוקק שום חוק שמייצג את רצון האל. זה מתאים להשקפתי לפיה האדם לא מסוגל להבין את הטוב האלוהי.
בהתאם למימד זה, אין שום עידוד של האדם ללכת אחר אדם אחר או קבוצה חברתית מסוימת, בתור ערך כשלעצמו. האדם צריך ללכת בדרך ה'. ה' בוחר לתקשר עם פרטים דרך נביאים, ואז יש להפנות שאלות אל ה' לנביא, ולקבל תשובה מה' דרך הנביא, כל עוד הנביא מקיים את תפקידו.
לכן עד שיקום נביא בקרבנו, אין שום ערך בהליכה אחר רב, מנהיג, בית דין, דעת הרוב וכו' - אחר בני אדם. יתרה מזאת - כל הענקת סמכות לשכאלה לקבוע את חוקי ה' או לפרשם, מהווה תחליף לה', עגל זהב.
ואפשר שטועה אני.
תוקן על ידי - נכספהנפשי - 29/03/2005 17:44:29
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2005 17:46 |
|
| |
יש טעם בבית דין או מערכת משפט שאליו יכולים לפנות רעים מסוכסכים. בני ישראל אשר משה שפטם הגיעו אליו מרצונם החפשי. הרי נאמר:
ויאמר משה לחתנו כי־יבא אלי העם לדרש אלהים׃ כי־יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2005 19:05 |
|
| |
המצב המתואר על ימי משה הוא כזה שהשופטים אמורים להביא את חוקי ה' אל העם, דרך הצינור ההיאראכי המוביל אל ה' דרך הנביא ובחזרה. את זה אין לנו כיום, ואי אפשר להחליף את זה.
אולי אפשר כיום לתת תחליף לפונקציה מוגבלת יותר של השופטים, והיא כאמצעי בוררות. אם בית הדין שמירה מתארת, משמש רק כבורר מוסכם בין הצדדים, יש בו טעם. אבל אין לומר שהוא מביא לנו את פסיקות אלוהים או פרשנות חוקיו.
השאלות שהעליתי הן:
האם על פרט מסוים לקבל את סמכות בית דין או בתי דין מסוימים בימינו? באילו תחומים?
האם ראוי שהפרט יתמוך בימינו בהקמת בית דין או בתי דין חדשים?
לאור דבריה של מירה, אני מסכים לתשובות הבאות:
אם הסכמתי שבית משפט מסוים יהיה בורר ביני לבין רעי בריב מסוים, אולי יש עלי חובה מסוימת לקבל את ההחלטה של בית המשפט לאחר מכן - חובה מוסרית של קיום הבטחה או הסכם. ויתכן שה' מצפה שלא אבגוד ברעי אשר הסכמתי יחד איתו על בורר לפניכן.
אולי אפשר גם לומר שיש עלי חובה לתמוך בקיום מערכת משפט כדי להרבות את הצדק. אבל מבחינה זו, אני אתמוך במערכת משפט רק כל עוד שניראה לי שהיא מרבה את הצדק. אם אחשוב שרעתה מרובה על טובתה, לא אתמוך בה.
לסיכום, בית דין כאמצעי בוררות או אמצעי לעשיית צדק מקובל עלי.
אבל האם עלי להישמע לבית דין מעבר לכך?
האם יש על הפרט חובה כלפי ה', להישמע לפסיקת בית דין שלא ניראה לי שהינה מקדמת את הצדק, במצב שלא הבטחתי למישהו אחר לקבל את פסיקת אותו בית דין כבורר?
והתשובה לדעתי היא - לא.
ואפשר שטועה אני.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2005 08:00 |
|
| |
נ"נ,
האם אתה סבור שבכל מקרה השופטים אמורים היו להביא את השאלות לאלוהים?
נניח ויש מקרה של חשד ברצח, האם השופטים יקבעו את גזר הדין על פי העובדות שבאות לפניהם או על ידי כך שישאלו את האלוהים?
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2005 09:27 |
|
| |
אני מסכים עם נ"נ וחולק על ההנחה שהתורה מתייחסת רק למצב של שבו נביא עומד בראש ההירארכיה השיפוטית. הפסוקים בדברים יז אינם מדברים על נביא, אלא על שופט עליון וכהן גדול במקום אשר יבחר ה'. הבעיה היא שכדי ליסד מערכת כזו ולהסמיך אנשים כאלו צריך נביא.
מכל מקום לימינו , יש להפריד בין מצוות שאדם יכול לקיים באופן פרטי, לבין מצוות לכלל. לכן בשאלות הכלל אני מעדיף את השיטה הדמוקרטית, כשיטה הכי פחות גרועה. כך צריכה להתנהל מדינה, וכך גם צריכה להתנהל כל חברה בעלת ערכים משותפים. לכן בעניינים כמו לוח שנה, שבת בפרסהסיא, צניעות בפרהסיא, וכל דבר שיש לו השלכות ציבוריות, יש לשאוף שהדברים יקבעו על-ידי בית דין - מועצה - 70 זקנים או כל מוסד יעיל שנרצה בו.
אין מדובר בתחליף למלכות ה', אלא במנהגי מסירות , בלשון נ"נ. כחלק ממנהגי המסירות לה' אנו צריכים להביע נכונות לעבוד אותו כעם ולא רק כיחידים, ולכן צריך לעשות ויתורים, ובכלל כל אדם צריך להכיר באפשרות שיכול להיות שהוא טועה גם בדברים שהוא הכי בטוח בהם, ולא יזיק לקבל לפעמים את דעת הכלל.
ועכשיו לשאלה, אז למה שלא נקבל את חוקי מדינת ישראל וזהו, או את מנהגי החילוניים מפני שהם הרוב, או את ההלכה האורדוקוסית מפני שהיא הרוב , והיא מייצגת את בתי הדין הגדולים וה"מאוחדים" האחרונים שהיו לעם ישראל?
התשובה היא שכדי לקבל מוסד מחוקק כלשהו, יש לבחון את החוקה שלו, ואת היכולת שלו לתקן את טעויותיו באמצעות ביקורת עצמית.
ההלכה האורתודוקסית אינה מכילה כלים מתאימים לתיקון הלכות שגויות, מפני ש:
1) היא אינה מאוחדת באמצעות בית דין גדול אחד.
2) היא מקדשת מסורות עבר מעל לדבר ה', ולכן אין כל אפשרות לטעון שיש טעות במסורת.
3) היא מתחייסת לאישים בעבר ביראת כבוד מוגזמת, שאינה מאפשרת לבחון את דבריהם באופן ביקורתי.
לגבי חוקי מדינת ישראל, הם אינם מתיימרים לבטא את רצון ה' ואת חוקי התורה, כך שהם אינם רלוונטים לעניין זה. למרות זאת, יש לכבד אותם, למען קיומו של סדר חברתי תקין שלולא קיומו היתה סכנה גדולה לשלום הציבור.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/3/2005 18:29 |
|
| |
חברים יקרים .
אני מסכים כי חוקי מדינת ישראל הם הרע במיעוטו . וחייבים לשמרם למען החוק והסדר הציבורי .
באשר לחוקת התורה , כאמור , אין בתי הדין הרבניים מיצגים נאמנה את התורה שבכתב אלא בעיקר את חוקי ההלכה על כל אי ההסכמות שבתוכם והניגודים ביחס למה שנכתב בספר התורה .
לכן , אם אתייחס לתורה שבכתב ולחוקי ה' הכתובים בה המחייבים אותנו למעשה מאז קבלתם בהר סיני , צריך למנות שופטים חכמים וישפטו את העם בהתאם לכתוב בתורה .
----------------------------------------------
הערת עורך (נכספהנפשי): ביסוס מסקנתו של הכותב לגבי כוונת הכתובים הועבר לאשכול:
סמכויות שיפוטיות בתנ"ך - התפקיד והמגבלות
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1327936
---------------------------------------------------
לסיכום , כיום אין במדינת ישראל סיכוי ולו קלוש ביותר שנמצא מחוקק בכנסת שיביא להקמת בית דין צדק על פי התורה הכתובה בלבד . ולא רק זאת , הבעיה קיימת גם במישור האקדמאי שבו אין התייחסות ממשית למשפט העברי . לא בקרב השופטים ולא בקרב עורכי הדין ובבוודאי שלא בבתי הדין הרבניים .
בכבוד רב
שלום הלוי .
ד .
תוקן על ידי - נכספהנפשי - 05/04/2005 18:22:55
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2005 03:49 |
|
| |
"כיום אין במדינת ישראל סיכוי ולו קלוש ביותר שנמצא מחוקק בכנסת שיביא להקמת בית דין צדק על פי התורה הכתובה בלבד"
לא צריך שהכנסת תחוקק בית דין. אם תקום קהילה של אנשים כמונו, תוכל להקים בעצמה אוהל משפט. ישפט בו רק מששייך מרצונו החפשי לקהילה.
אדרבה, לו היתה הכנסת מקימה בית דין כזה, היתה זו כפיה דתית. אני מתנגדת לכל כפיה כזו כי הכפוי עובד את הכופה, ולא את ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2005 18:48 |
|
| |
מותר ואף רצוי לכפות את מצוות ה' על מיעוט, אשר יכול להשפיע לרעה על הרוב ולהסיר אותו מדרך ה'. כך שאם רוב העם מחליט להנהיג מדינה על-פי רוח חוקי ה', אז מותר לכפות אותם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 02:04 |
|
| |
"כך שאם רוב העם מחליט להנהיג מדינה על-פי רוח חוקי ה', אז מותר לכפות אותם."
לך ולי מחלוקת עצומה בענין זה. בכלל מעולם לא צווינו לעשות מדינות. אדרבה, תורה מסתיגת ממלכים, ולכן ממלכויות וממשלות. אף אני מתנגדת להן. אני יושבת ראש מפלגה אשר שואפת לצמצם את המדינה וסמכויותיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 18:44 |
|
| |
"אני מתנגדת לכל כפיה כזו כי הכפוי עובד את הכופה, ולא את ה'. "
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2005 19:02 |
|
| |
ZACHIZ אמר:
"כחלק ממנהגי המסירות לה' אנו צריכים להביע נכונות לעבוד אותו כעם ולא רק כיחידים"
אני לא מסכים.
בימינו אי אפשר ממש "לעבוד את ה' כעם". העם שמולו בא ה' בדיאלוג, רק הוא יכול לעמוד מול ה' כיחידה אחת. אבל כיום ה' לא בא עם אף קבוצה בדיאלוג.
לדעתי החלק הכי חשוב בעבודת ה' זה הכוונה לעשות את הטוב בעיניו. לכן בימינו הקשר אל הכלל צריך להיות רק על בסיס הכוונה המשותפת, ואין שום צורך להגיע למסקנות משותפות.
יותר מזה - הנסיון להגיע למסקנות שמחייבות את כל הקבוצה, מביע רצון אחר מעבודת ה'. כך שזה מזיק הרבה פעמים, או מעיד על נזק, לקבל את דעת הכלל כאשר אתה חושב שהכלל טועה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2005 00:04 |
|
| |
התורה רלוונטית רק לעם שמקיים אותה ולא ליחידים. המשמעות היחידה שיכולה להיות ליחידים שמקיימים את תורת ה', היא לכך שהם שואפים להתחיל מהלך שגם אחרים יצטרפו אליו.
אני חושב שצריך להשתחרר מהגישה הרבנית שמתייחסת לתורה כאל נוסחה לחיים טובים יותר, או נוסחה להגיע לעולם הבא, או אפילו נוסחה שבה הפרט יכול לקיים את יעודו בחיים, שככל שהוא יקיים אותה יותר בשלמות כך הוא יהיה טוב יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2005 01:00 |
|
| |
"התורה רלוונטית רק לעם שמקיים אותה ולא ליחידים."
אני מסכימה שהתורה נתנה לנו בתור עם, ולא בתור יחידים. אי-אפשר לקים מצוות התורה (חוץ מעשרת הדברים) ממש בתור יחידים. אינני רואה איך הדבר מצדיק כפיה. כל אחד יכול להצרף לעם ולהכרת ממנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2005 08:53 |
|
| |
ZACHIZ,
*הבה נדייק ונבדיל בין "חמשת החומשים" ל-"תורת ה'". המונח "התורה" יכול להתפרש לשניהם, ויש הבדל עצום בין השנים. "תורת ה" מבחינתי זה כל הוראות ה', גם בעתיד - "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, ושפט בין הגויים"... (ישעיהו ב 1-4). אי אפשר לכלול את כל הוראות ה' בספר.
*אתה טועה בקביעתך האחרונה. הוראות ה' רלוונטיות גם לפרט - הלא כן? מה בדבר "לא תגנוב"? וכדי שמירה לא תחשוב שמדובר רק בעשרת הדברים - מה בדבר "עזוב תעזוב עמו"? מה בדבר שילוח הקן? מה בדבר "לא תשים דמים בביתך"?
תוקן על ידי - נכספהנפשי - 20/05/2005 10:44:16
|
|
|
|
|
