התגלגלה לידי תגובה לבקשה דחופה שהוגשה לבית המשפט:
בבית משפט המחוזי במג'דל שמס תא 66/ 13-12
קבוע להיום 13.3.06
המבקש: HAMAN HA'AGAGI
ע"י ב"כ עו"ד מהאגודה לזכויות הגבר (הפרסי)
מרח' עולי הגרדום 10
Shushan DC
- נ ג ד -
המשיבה: מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אררט מפרקליטות ת"א (אזרחי)
רח' הנרייטה סולד 1, תל-אביב 64924
טל': 03-6970222 פקס': 03-6918541
תשובה לצו המניעה הזמני
המשיבה מתכבדת בזאת ליתן תשובתה לבקשה המבקש למנוע הכאתו היום בלילה וביום המחרת ברחבי מדינת ישראל.
המשיבה מבהירה כבר עתה כי לא רק שהיא מבקשת כי תדחה הבקשה אלא אף כי בי"מ הנכבד יורה ליושבי המדינה לעשות כן בכל עוז באיזונים המתאימים.
ואלו נימוקי התגובה:
ראשית, ב"כ של המבקש אינם ארגון יציג ובודאי אינם יכולים להציג עצמם כארגון להגנה על זכויות הגבר ככלל בהיותם ארגון גזעני המספק הגנה אך ורק ליוצאי פרס שאינם יהודים ולמעשה מגינים על איש אחד בלבד, המבקש, שר"י.
למבקש אין זכות עמידה בבית משפט זה ולו בשל כך שמצבו נכון להיום, תלוי בין שמים לארץ, אינו מאפשר כן.
למרות האמור, ולמעלה מן הצורך, תשיב המשיבה לטענות המבקשת אחת לאחת. יצוין, כי הסתמכותו של המבקש על מקורות המשפט העברי הינה מקוממת ביותר אל מול התנגדותו לתחולתו על בני העם היהודים בהיותם נושמים וזאת אף בניגוד לפסיקה הנוהגת כיום בארץ.
ראשית, טוען המבקש, כי אף בספר הפסיקה של מרן ר' יוסף קארו, השולחן ערוך, לא הוזכר עניין זה כלל ועיקר וכי אין לו יסוד והוא משולל כל מקור.
המשיבה טוענת כי גם הנ"ל, טרח לציין את מנהג הכאת המשיב בספרו המקדים הבית יוסף, אף כי לא הזכיר זאת בספרו השולחן ערוך, עשה כן, הרמ"א, ר' משה איסרליש, בהגהותיו (המפה) לשולחן ערוך:
"ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבית הכנסת ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחינם הוקבעו"
המבקש מבקש להסתמך גם על דבריו של המהרי"ל, אשר לא היה חושש להכות המן. אלא שאף המהרי"ל, אם כי לא היה נוהג כך בעצמו, לא היה מונע מאחרים לעשות כן ברב נוי והדר. וכבר כתב הלבוש כי הכאה לאו דווקא, אלא שבשעה שאומרים "המן" יאמר "שם רשעים ירקב".
המבקש מבקש להסתמך אף על הפרי מגדים אשר כתב כי "יצא שכרם בהפסדם שמבלבלים הרבה". דומה שהמבקש לא דק פורתא, דבריו של הפרי מגדים, אם כי נראים כתומכים בעניינו אך לא מטעמיו, כפי שעוד יפורט.
בטרם כל, יוזכר כי היעב"ץ, הזכיר כי אביו החכם צבי, היה מכה וטופח בסנדלו כשהגיע לזכירת המן. וידוע כי החכם צבי, פוסק תקיף אשר לא יכרע ולא ישתחווה ולא יחוש כלל להביא עמדתו וביקורתו.
ונחזור לדברי הפרי מגדים וחששו שאינו מטעמי המשיב. מדובר בחשש לא מפני עצם הכאת המן אלא מפני הרעש הרב שהדבר גורם ועלול להשיח את הדבר ולגרום לבלבול במהלך שמיעת המגילה עצמה.
אכן, המשיבה מודה כי בדורות האחרונים, גם הגולם על יוצרו וכי הנוער דהיום ונוער דבעבר אשר טרם בגר על אף הגיעו לגילאים מופלגים מכים בעוז וברב רעש ורעם את המבקש. אותם מכים המשתמשים בכלים מכלים שונים ובינהם כלי נפץ מוברחים מגדילים עשות לאחרונה. סירי 48, מחבתות ענק, נפצים בגודל מוקשים נגד טנקים ועוד מרעין בישין משמשין להכאת המבקש וגורמים לנזק סביבתי רב. בכל הכבוד שהמשיבה רוחשת למבקש (לא כלום), די ברקיעת הסנדל או בסיבוב או שניים ברעשן יד בגודל סביר.
אכן כבר כתב הנשיא ברק בפרשת האי היווני נגד כרתים כי כפי שכתב הנשר הגדול (הרמב"ם) סוד העניין הוא האיזון. איזון בין רעשנים מתנגשים והשכנת שלום בין יושבי בתי הכנסיות. וכבר אמרו רבותינו כי גדול השלום וגדול כבוד הבריות אשר דוחה לא תעשה.
לאור האמור, מבוקש לאמץ את הפתרון אשר התקבל בק"ק טלמון ולפיו יוכה המבקש רק בפרק ג' במגילה ובהזכרת שמו לאחרונה לאחר סיפור הבאתם של בניו לאותו מצב בו הוא עומד (ליתר דיוק, תלוי) נכון להיום. דומה שיהא בכך האיזון הראוי בין הרצון לשמור על שפיות השומעים ובריאות אוזניהם לבין הצורך להכות במבקש.
ויודגש, האיזון האמור מאפשר להכות במבקש בכל העצמה במועד ובזמן שנבחר.
לאור האמור, מבוקש לדחות את הבקשה למתן צו המניעה הזמני ולקבוע כי המבקש יוכה גם בשנה זו בעז"ה. מבוקש לחייב את המבקש בהוצאות המשיבה, אשר ב"כ נאלץ לבזבז שעה יקרה של נסיעה באוטובוס אשר יכול היה להתפנות בה לכתיבת סיכומים למתן תשובה לצו המניעה דנן. מבוקש לחייבו בעשרת אלפים כיכר כסף עובר לסוחר בצירוף ריבית והצמדה עד לתשלום המלא בפועל.
פורים שמח ומבדח.
אריאל אררט, עו"ד
פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
תוקן על ידי - גם_וגם - 14/03/2006 17:03:31
