אני שואל את עצמי האם יש מקום לשיקולים של נוחיות בקביעת מנהגי מסירות.
מונח זה אני מסביר באשכול:
כיום אי אפשר לשמור מצוות רק מנהגי מסירות
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1306315

כמובן שאסור שהנוחיות תהיה השיקול העיקרי שכן אז אינני מביע את רצוני לעשות הטוב בעיני ה'.
אבל יש להכיר בעובדה שכדי לעצב כללים כאלה אני חייב להכריע הכרעות גם באופן שרירותי.
מקרים אלה מחייבים הכרעה באחד מן האופנים הבאים:
1. לבחור מה שנוח.
2. לבחור מה שלא נוח.
3. להכריע ע"י הגרלה רנדומאלית.

אני בעד אפשרות 1, לפחות לגבי נוחיות אשר משפרת את יכולת ההתקדמות שלי במטרה הכללית של עשיית הטוב בעיני ה'.
ממטרה זו אני גוזר בזמננו מטרת משנה: להשפיע על האנושות וישראל לדרוש את ה'. לשם כך אני יכול למשל לפרסם הגות מסוימת שלי, וכן לחפש אנשים שיכולים להקשיב, וכן להקים משפחה ולגדל ילדים להם אוכל להציע את השקפת העולם שלי. לשם כך אני צריך לדאוג למחיה - לכסף.
ככל שיש לי מנהגים פחות נוחים הם יכולים לפגוע ביכולתי לדאוג למחייתי, להתקדם בפעילותי ההגותית, הציבורית או המשפחתית.
לכן, למען המטרה לעשות את הטוב בעיני ה', יש להעדיף מנהגים נוחים על מנהגים לא נוחים, כאשר אין לי שום דרך להכריע מה כוונת המצווה.
יחד עם זאת חשוב להיזהר כאן ששיקול הנוחיות לא ייהפך למסירות זרה, לאלילויות מוסוות שאני עובד. אם הנוחיות לא מנוצלת למטרה של עשיית הטוב בעיני ה', עדיף אולי לבחור מה שלא נוח...

-----
תגובתו של אראלסגל:
"ושוחד לא תיקח, כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים".

לכן לדעתי עדיף לבחור את האפשרות הפחות נוחה (כל עוד לא מגזימים).

----

אראל,
ראשית אשאל - איך יודעים מתי מגזימים? מה הקריטריון?

שנית, הבה אציג מצב היפותטי שעשוי לחדד את הבעיה.
נניח שאבחר בפרשנות לא נוחה של חוק שבת לפיה אסור לי לדבר בשבת. (באמת פגשתי מישהו שהאמין בזה בגלל המילים "מדבר דבר" בישעיהו בעניין שבת!)
נניח שאני לא בעל ידע או חכמה מספקת כדי להבין שזה לא כוונת הכתובים, אלא זה ניראה לי אפשרי שזה רצון ה' בדיוק באותה מידה שניראה לי שזה לא רצון ה' - אבל בגלל המלצתך אני בוחר באפשרות הלא נוחה. יותר מזה - אני בוחר באפשרות זו גם כי כך יש לי פחות סיכון לפעול בניגוד לרצון ה'.


והנה בשבת דפיקה בדלת, ובפתח נמצאת יוכבד, שהיא הבחורה שאני מאוהב בה זה שנים וחושב שהיא הכי מתאימה בעולם להיות אשתי. עד עכשיו היא לא רצתה להכיר אותי כי היא יצאה עם מישהו אחר. והנה כעת, בפתח דלתי, היא אומרת שהיא עומדת להתחתן עם ההוא שהיא יצאה איתו, אבל משהו גרם לה לרצות לשמוע אותי קודם לכן. (בגלל הפילוסופיה שלי כמובן)
היא לא מבינה למה אני לא עונה לה. אז היא עוזבת אותי עם שתיקתי. אין לי את הטלפון שלה או שום דרך להשיג אותו, אז במוצ"ש אינני יודע איך ליצור עימה קשר.
אחרי שבועיים מסתבר שהיא התחתנה עם ההוא.

אבל מה, אני הלכתי על הפרשנות המחמירה והלא נוחה.

האם בחירותי היו נכונות וראויות?
האם עלי לצפות מה' שיקבל את הקרבתי ויסדר לי אישה מתאימה בעצמו?
ואולי ה' מצפה שאפעל למען מציאת האישה המתאימה כדי להקים בית של דורשי ה'? ואם כך - אולי הייתי בעצם "ראש קטן" כשהגבלתי את עצמי ובכך הסרתי מעצמי אחריות?


יוכבד אהובתי...

תוקן על ידי - נכספהנפשי - 10/03/2005 23:38:18

אני מסכים עם מה שאמרת, מגי.
אבל התכוונתי למקרה בו אינני יודע מהו רצון ה' בעניין דיבור בשבת כלל. מצב היפותטי שבו ההכרעה בעניין זה שרירותית לגמרי. על מצב כזה אמר אראל - עלי לבחור דווקא את האפשרות הפחות נוחה. ואת זה רציתי לבחון.
ולגבי אהבת האישה - אני חושב שמציאת אישה מתאימה כדי להקים בית של דרישת ה', זה משהו שאני יכול לעשות כדי לקדם את דרישת ה' בעם. לכן זה טוב בעיני ה' בפני עצמו.

עקרונית, אם אנחנו מתיחסים לזה כאל מנהג בעלמא ולא ציווי אלהי, אין כל טעם להעדיף את המנהג על שיקולים אחרים
אבל אם נחליט בעד הנוחיות, יש סיכון שבסוף הכל ילך לנו
תלוי, האם יש את המשמעת עצמית להגביל את זה למצבים דחופים?

ניסיתי להביע כאן שזה ראוי להתחשב בנוחיות, אם זו נוחיות שמאפשרת עשייה יותר טובה, התקדמות יותר טובה לעבר המטרות שלנו. זה לא ראוי להגביל התקדמות זו ללא צורך.

העיקר הוא, לדעתי - <לא> למצוא את הכלל. לא לדעת מראש מה נכון.

כתבתי: "ושוחד לא תיקח, כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים". לכן לדעתי עדיף לבחור את האפשרות הפחות נוחה (כל עוד לא מגזימים).

ונכספה נפשי שאל: איך יודעים מתי מגזימים? מה הקריטריון?

תשובה: כל אחד צריך להכיר את עצמו ולדעת עד כמה שיקולים לא-ענייניים עלולים להשפיע עליו.

הפסוק שהבאתי מראה שכל אחד מושפע משיקולים כאלה - אף אחד לא יכול להגיד "אני חכם ומתנהג רק על-פי השכל". לכן, אם נראה לנו, מנקודת המבט הסובייקטיבית שלנו, שהספק שקול - כנראה שהאמת האובייקטיבית נוטה יותר לכיוון הפחות נוח עבורנו.

אנחנו יודעים טוב מאד לעשות את השיקול הזה כשמדובר באנשים אחרים, למשל: אם ח"כ ממפלגה מסויימת אומר לנו שהוא לא יודע איזו מפלגה צודקת בויכוח מסויים - המפלגה שלו או המפלגה היריבה - אנחנו נראה בכך ראיה לטובת המפלגה היריבה.

לעשות את השיקול הזה לעצמנו זה קצת יותר קשה.