אולי באמת הכל בסדר?

יש לעיין אם ראוי לאסור נטילת זרע מן המת מטעם ניוול המת, כהא דב"ב גבי בדיקת סימנים. אמנם לפי כמה שיטות באחרונים מועילה מחילת המת על ניוולו.

בעזרתו של הדוד גוגל מצאתי http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/162-2.htm

ראו שם הערות 31-33 וברוך שכוונתי.

השיח נקי, הראש באדמה

תוקן על ידי - יצחק_יונתן - 16/02/2005 11:47:51

י"י,

האם בדיון ההלכתי בנושא, יש התייחסות לשאלת רצונו של הנפטר ו/או צוואתו? האם יש לקריטריון זה משמעות הלכתית בהקשר דידן?



מייציץ,

תודה. לא יכולתי לכתוב זאת טוב יותר.

י"י,

תודה רבה.

מייציץ,

כפי שכתב נישטאיך, התינוק שלא בא לעולם כלל אינו מהווה פקטור בדיון הזה. אם אנקוט בלשונך באשכול סמוך, הרי שתינוק פוטנציאלי כזה אינו אפילו 'אישיות משפטית'. באותה מידה אתה יכול לדבר על מיליוני תאי זרע שהיו מעדיפים להיות ילדים ונשפכו לשווא בעת קיום יחסי מין בין איש לאשתו אפילו בהיתר, ולאסור כל קיום יחסי מין שאינו למתרת הולדה.

הגורמים שכן מעורבים בדיון הזה, הם:

א. השוקלים הורות חד-הורית. אני בדעה שבעניין זה אין לנו שום יכולת לשפוט אנשים במצב כזה, ועל כן התבטאותו של צ'אוטונג אינה עניינית ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
בודאי שאין זכות לאף פרט לקבוע לאחר איך ינהג.

ב. החברה (האם היא צריכה להגביל? לתמוך? לעודד?). זו כבר שאלה של מדיניות ערכית. היא קיימת גם בסוגיות אחרות. למשל, האם החברה צריכה להגביל/לתמוך/לעודד ילודה מרובה ביותר במשפחות שניזונות מקצבאות. בשאלה זו יש לכל פרט בחברה זכות ביטוי.

שאלת היכולת של הורה לספק לילדו תנאי גידול מסויימים, אינה מיותרת, כפי שכתבת, ולא רק מנקודת 'מבטו' של מי שלא בא לעולם.

ליכולת לספק לילד תנאים בסיסיים מבחינה כלכלית או לכוחותיו של ההורה היחיד לשאת בגידולו כהורה יחיד יש בהחלט משמעות בבחינת הורות חד הורית, ולחברה, שהיא זו שתישא בנטל כזה יש בהחלט מה לומר בעניין זה.

את ההשפעה של הורות חד הורית יש לבחון לא על בסיס התרשמות של פרט (ויהא זה מרן המייציץ שנודע בשערים ברוח קודשו) אלא מחקר סטטיסטי שיבחן, אם קיים:

א. קשר בין הורות חד הורית לחיים מתחת לקו העוני (וממילא חוסר יכולת של הילד להסתדר בבגרותו) או לחוסר תעסוקה.

ב. קשר בינה לבין התדרדרות הילד לפשע.

ג. השפעות פסיכולוגיות ורפואיות על הורה חד הורי ביחס לכל הציבור או על ילד חד הורי.

וכיו"ב.

אני מסכים איתך שבשורה התחתונה גם אם יוכח קשר בין הורות חד הורית לבעיה מסויימת, אין בכך בכדי לקבוע את גורלו של כל ילד כזה - וכל מקרה לגופו. ואולם, על כל הורה פוטנציאלי שכזה להיות מודע להשלכות של מעשהו ולא לטייח דיון כזה בטענה ש'לכל משפחה יש את הבעיות שלה', כיון שיש בעיות ויש בעיות, ואף משפחה עשירה לא הייתה מחליפה את צרותיה בצרות משפחה שחיה מתחת לקו העוני, אך לגבי ההיפך, אני קצת מסופק.


הטיעון שלך, בסופו של דבר, הוא מסוג הטיעונים הפ.מ. שמעקרים כל צורך בדיון: הכל אותו דבר, אין מקום לשיקול דעת וחוקים.

מה שמעניין הוא שסוגיא זו יוצרת קואליציה מוזרה בין הניאו-ליברליזם (הורות חד הורית ובעקיפין פירור מוסד המשפחה) לבין הניאו-שמרנות החרדית (ילודה מקסימלית מבחינה ביולוגית) - העמדת עצם החיים הפוטנציאליים, כביכול, כנקודה המרכזית והתעלמות מכל שיקול אחר.

ברור שכל חברה משתמשת בטיעון רק להצדקת עמדתה, והחברה החרדית לא תחל לצדד בהורות חד הורית (למרות שזה ירבה יהודים בעולם), ומאידך אף הורה חד-הורי לא יצדד במניעת השחתת תאי זרע לריק או אף לצורך קירוב לבבות בין איש ואשתו.

הטענה שצריך לשאול את הילד אם הוא היה מעדיף לא להיוולד היא מופרכת. הגע בעצמך, ילד עם נכות מקיפה ותפקוד מוחי לקוי, אם היו שואלים אותו אם רצונו לחיות או למות (והיו מקרים כאלו) אז ברור הוא שברוב המוחלט של המקרים התשובה תהיה שהוא רוצה לחיות. האם יצדק לפי זה להביא ילד כזה לעולם?!

(ד"א אלו שמתנגדים להפלה אפילו כשיש מום גופני מתבססים על הטענה הנ"ל שהילד עצמו רוצה לחיות.)

אין ספק שיש ילדים שחיים במצבים יותר טובים ופחות טובים. אין שום ספק גם שילדים במצבים פחות טובים כולל אלו שבאים ממשפחות עוני גם הם רוצים לחיות וראוי להביא אותם לעולם. השאלה היא מה הגבול? זאת אומרת באיזה מצב אני אומר שעדיף לא להוליד מאשר להוליד.

כולנו מסכימים למשל שאשה המכורה להרואין אין ראוי לה להוליד, כי הילד הנולד יהיה במצב נוראי.

השאלה היא, האם ראוי להביא ילד לעולם כשיש רק אמא (או רק אבא)?

הטענה שלי היא, שהטבע הטביע וגם המציאות הוכיחה שהדרך הכי בריאה לגדל ילד זה עם אבא ואמא. ילדים החסרים להם הורה גדלים בצורה לקויה ובהרבה מקרים מפתחים בעיות עמוקות ביותר. ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל אני כמובן מדבר פה על הכלל.

כיון שהאשה הזאת, שאיני מכירה, אין לה שום דרך להיות בטוחה אם היא אכן תצליח לגדל את הילד שלה בלי בעיות, על כן אני חושב שלסכן ילד שעוד לא נולד בבעיות עמוקות כאלה, זאת אנוכיות ממדרגה ראשונה.

צאוט

אינני בטוח שהשאלה אם לחיות או למות זהה לשאלה אם לחיות או לא להיוולד ואינני יודע כיצד בדיוק אפשר לענות על שאלה זו. אבל בהנחה שילד עם נכות מקיפה ותפקוד מוחי לקוי , אין לו טרוניא על עצם זה שהביאוהו לעולם , הרי שאני אומר בפה מלא יצדק ויצדק! יתכן שלחברה ולמשפחה יכולה להיות טרוניא ויתכן שצריך להתחשב גם בהם , אבל ככל שמדובר בעוול כלפי זה שהביאוהו לעולם אין כאן שום עוול אם הוא עצמו מרוצה!

וטענה זו כלל אינה דומה לטענת מתנגדי ההפלות שהילד עצמו רוצה להיוולד במידה והם רוצים לטעון שבגלל זה לבד יש חיוב שלא להפיל (ובהנחה שהם מסכימים שהעובר דומה למי שעדיין לא קיים). שכן יש כאן אסימטריה ברורה בין ההחלטה שלא להביא מישהו לעולם לבין כן להביאו. אם החלטתי שלא להוליד, אין כאן 'אישיות משפטית' כדברי ממללא ולא שייך לעשות עוול למי שלא קיים וזו הסיבה שיש מקום להתחשב בשיקולים כלכליים וכדומה. אבל אם כן החלטתי להביא מישהו לעולם , הרי שבסופו של דבר מי שעתיד להיוולד הוא בהחלט כן אישיות משפטית ובוודאי יש להתחשב בו (למשל מי שגורם נזק לעובר בשעת ההריון או אפילו אם לפני ההריון מדביק את עצמו במחלה שמביאה נזק לעוברים ) . אבל השיקול הזה תקף רק כל עוד אנחנו משווים בין שני מצבים אפשריים שבשניהם בסופו של דבר נולד אותו תינוק או כאשר אנו משווים בין מצב שבו התינוק נולד לבין מצב שבו הוא כלל לא נולד. אם כל הבררות העומדות בפני אותו תינוק הם אם להיוולד למשפחה חד הורית או לא להיוולד כלל , הרי שככל שאנו עוסקים בהתחשבות בצרכיו (בניגוד להתחשבות בצרכי החברה וכו') זו השאלה היחידה הרלוונטית.

אבל זה ברור שמתנגדי ההפלות צודקים בטענתם במידה וכל מה שהם רוצים לטעון הוא שאין חיוב להפיל בכה"ג.

לגבי גדילה במשפחה חד הורית , אתה מפריז בהפרזות משונות. על סמך מה אתה קובע שבן יחיד עם הורה אחד נמצא במצב גרוע יותר מאשר הילד ה11 במשפחה בת 16 נפשות. נניח שהמצב הוא לא אופטימלי , אבל לדבר על סיכונים עצומים שיש להם רק יוצאים מן הכלל בודדים? תפתח קצת את העיניים.

הטבע הטביע במציאות שבני אדם יחיו בשבטים על ציד וליקוט. ברוב חוצפתם הם בנו לעצמם מדינה ותעשיה מודרניים . עד מתי יביאו את הטענה הנדושה הזאת? האם יש מישהו שבכלל יודע מה בדיוק הטביע הטבע בבני אדם? האם יש בכלל טבע לבני אדם ? האם העובדה שאימא מגדלת ילד לבד זה לא משהו שהטבע גורם לו?


תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 17/02/2005 13:46:08

סהדי במרומים שלא הבנתי את הרלוונטיות של דבר אחד ממה שכתבת לגבי מה שכתבתי. בכל זאת אטריח את עצמי להגיב בפירוט כדי שלא להשאיר את הנייר חלק.

א. השאלה מתי מישהו הופך לאישיות משפטית אינה רלבנטית (ואם כן , זה רק מחזק את עמדתי). דהנה יש לחקור מה הדין באדם עשיר ועומד על רגלי עצמו שאינו תלוי בחסדים של אף אחד. והנה בבוא עת דודים נתגלה לו על פי חכמת האצטגנינים שאותו ילד שהוא עתיד להביא לעולם, כל ימיו יהיו חולי ומכאובים . אבל לא יהיה בכך שום נטל על אף אחד, אחד זולת אותו אחד שעתיד לבוא לעולם, שכן האב מוכן להקים קרן בהשקעה בטוחה מכל בטחון שמפירותיו יהיה די לדאוג לכל מחסורי זה שעתיד להיוולד והותר.

והנה יש לחלק בין שני אופנים. האחד באופן שבידו לקחת תרופה ובכך למנוע מהתינוק את כל אותו צער וסבל, האם מחויב בלקיחת התרופה? והשני, אם אין תרופה, האם מחויב להימנע מלהוליד התינוק?

והנה לגבי החקירה הא' , לדידי פשיטא לי דבכה"ג , על אף שהתינוק הוא דבר שלא בא לעולם , הרי שמשעה שבא לעולם יהיה האב אחראי למפרע על כל צער שנגרם לתינוק בגין רשלנותו , למרות שבשעת הרשלנות עדיין לא היה בעולם . אמנם דעת רבינו הממללא בזה היא לכאורה , שכל שעוד לא בא לעולם אמרינן אין בררה (כדעת ר"ל בר"פ החולץ) ואין על האב שום חוב לדאוג בגין מי שאינו קיים. נמציתי אני מחמיר יותר מדברי הממללא.

והנה לגבי החקירה הב' , הרי לפי דעת הממללא פשיטא שאין חוב על האב להימנע דהרי אין כאן אישיות משפטית . אך לפי שיטתי המחמירה יותר יש עדיין לדון. ולזה כתבתי דהסברא נותנת שהדבר תלוי באומדן דעת אדם שכל ימיו חולי ומכאוב , אם היה מעדיף שלא להיוולד. אמנם צ'וטנג חידש כאן חומרא יתירה שאף בכה"ג חוב על האב להימנע גם אם האומדנא הוא שאין אדם בא בטרוניא על מולידו גם אם חייו כרוכים בסבל. ודבריו דברי נביאות הם אצלי.

העולה מדברינו ששיטת ממללא (התמוהה כשלעצמה) שאין כאן אישיות משפטית , רק מחזקת את דעתי ובוודאי שאין בהם כל סיוע לחומרתו של צ'וטנג.

ב. אמירתו של צ'וטנג לא באה לנמק עמדה הלכתית מאחר ובינתים לא מצאנו שיש בכך בעיה הלכתית (זולת מצד ניוול המת). כמו כן, מאחר ומדובר במעשה פרטי ולא בדיון על קביעת חוק כללי הרי שאין מקום לשקול בהשקפה חברתית כוללת.

ג. דברי בזה התייחסו למשתמע מדבריך שכסף הוא הפרמטר החשוב ביותר בקביעת מידת האושר הצפוי למי שעתיד להיוולד במשפחה מסוימת.

ד. נושא הקיצבאות מעניין אותי בדיון זה כקליפת השום. אני מדבר אך ורק על שיקולים המדברים על אושרו של מי שעתיד להיוולד.

ה. יתכן.

ו. לא דיברתי על לעודד.

ז. שק לי בת...