דיברנו כאן בפורום על כל כך הרבה מצוות, אבל עניין ארץ-ישראל כמעט ולא עלה כאן לדיון, אולי מתוך הנחה שיש קונצנזוס בעניין בקרב חברי הפורום (כך אני חשבתי).
אבל משיחות עם נ"נ ומהעובדה שכישרית גרה בחו"ל, חשבתי שיהיה מעניין לדון בעניין.

אז באשכול זה הייתי רוצה לצמצם את הדיון לתחום הפרטי. האם לדעתכם יש מצווה על הפרט לגור בארץ-ישראל? האם יש חובה? האם אפשר לקיים מצוות בחו"ל?

נ"נ: אתה לא חושב שהיעוד של עם ישראל להקים ממלכת כהנים וגוי קדוש בארץ ישראל עדיין תקף?

ZACHIZ,
אני חושב שהייעוד של עם ישראל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש לה' תקף.
אבל אינני חושב שה' מצפה שנפעל בהתאם על התוכנית שזה יתממש דווקא בא"י. (בפסוקים בשמות בהן מוזכר "ממלכת כהנים וכו'" אין התייחסות לא"י דרך אגב.)

ייעודנו כממלכת כהנים צריך להתממש סביב ה' כאשר ישוב, וזה העיקר. מאחר וכיום הוא מסתיר פניו, אין חשיבות למקום המצאותינו.

אני חושב שמקומי בישראל בגלל שכאן הריכוז של אנשים מעם ישראל הגדול ביותר בעל הפוטנציאל הגדול ביותר לדרוש את ה'. זה מסייע לי לדרוש את ה' ולהשפיע על העם לדרוש את ה'.

השיבה לארץ ישראל הנה מובטחת לאחר התשובה אל השם, השאלה האם היא מצווה עלינו, לפעול למענה כדעה הדתית- לאומית,
או לחכות לשם שיעלנו בנסים ובנפלאות כדעת העדה החרדית?
(או לפחות, לאחר ציווי מפורש, אם כן המצוה כרוכה בשיבת הנבואה)

השאלה גם תלויה בלאומיות- האם עובדים את השם כאומה, או כפרט? בתורה, נשמע כאומה, ואיך אפשר להיות אומה ללא ארץ?

זה ששרדנו עד עכשו עם זהות לאומית לא מאבטח את זה שנשרד בעתיד, ללא אורח חיים או אמונה מאחדת.

כישרית: האם את גם מחכה שה' ימול את ערלת לבבך?
שכתוב שה' יעשה משהו לעם ישראל, אין הכוונה שאנחנו נהיה פסיבים, אלא שהדבר יעשה על-ידינו אבל בברכתו. עצם זה שהצלחנו לשוב לא"י ולהקים כאן ישות יהודית עצמאית, במלחמות שלולא השגחתו ית' לא היינו מנצחים, סימן שה' הוא זה שהשיב אותנו לכאן. כמו כן, עצם העובדה שההנגה הציונית לא היתה דתית, מחזק את התגשמות הנבואה שה' הוא זה שהשיב אותנו לכן. התנועה הציונית תחילה חיפשה פתרונות אחרים, תחילה חיפשו פתרון ליהודים בארצות מגוריהם, ולאחר שהתייאשו מהנסיונות השונים, חיפשו מקומות לרכז בהם את היהודים (ארגנטינה , אוגנדה וכו..) ולאחר שראו שזה לא עובד בסוף התגלגל הדבר לא"י. כלומר, הציונות כלל לא ניסתה להגשים את הנבואות של המקרא, ובסוף כך קרה. אבל גם אם הדבר היה מכוון, עדין אפשר לומר שזאת יד ה'. כמו ש' אומר שהוא יתן לנו בתים טובים, וברור שהכוונה היא שאנחנו נבנה אותם והוא פשוט יתן רק את ברכתו, כך גם במקרה הזה. ישנם פסוקים רבים שאפשר להוכיח זאת, שדברים שמיוחסים לה', אינם בהכרח ניסים גלויים, אלא מעשה ידי אדם שנעשים בברכת ה'.

נ"נ: כמו שהגלות היתה מעשה ה', כך גם השואה. ה' לא ציווה אותנו ללכת לגלות, אלא כפה זאת עלינו. המצווה היא להקים אומה בארץ-ישראל. מעולם לא נאמר על-ידי ה' שמצווה זו אינה תקיפה בימינו, ומעולם לא נאמר שמצווה לגור בגלות. היו לעם ישראל הזדמנויות רבות לעלות לארץ, והוא לא עשה זאת, וכל פעם באה עליו פורענות חדשה בגלות, והוא לא הבין את המסר. בתורה כתוב בפירוש ו"בגויים ההם לא תרגיע". אין כל עניין להשלים עם הקללה, ואם ניתן לברוח ממנה, אז סימן שה' מאפשר לנו לתקן את המצב.
נ"נ: אני התכוונתי גם למצוות כיבוש הארץ, אבל לגבי מלחמה יזומה אפשר עוד לדון בנפרד האם צריך הוראה מפורשת מה'. בכל מקרה במאמר של אראל יש הרבה מקורות שמראים שישנם מצוות רבות שתלויות בארץ-ישראל.

1. ZACHIZ, אנא הבא את לשון המצוה המורה לאדם כמוני לשבת בארץ, או לעם לשבת בארץ.

2. יש הבדל בין התוכנית האלוהית, לבין המצוות החלות עלינו, ולבין הציפיות של ה' מאתנו.
הידיעה כי המטרה של ה' היא שעם ישראל יהיה בסופו של דבר בארץ, איננה אומרת שבכל רגע נתון הדבר הנכון הוא להיות בארץ. להלן דוגמאות לזמנים בהם ה' ציפה שאנשים מישראל לא ילכו לארץ ישראל, או אפילו יעזבו אותה:

(26) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: (27) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלָי , אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵמָּה מַלִּינִים עָלַי שָׁמָעְתִּי: (28) אֱמֹר אֲלֵהֶם חַי אָנִי נְאֻם יְהוָה אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי , כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם: (29) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה , אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי: (30) אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ , כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: (31) וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה , וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ: (32) וּפִגְרֵיכֶם אַתֶּם , יִפְּלוּ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה: (33) וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם , עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר: (34) בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה , וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי: ...(39) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל , וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד: (40) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר , הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה כִּי חָטָאנוּ: (41) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי יְהוָה , וְהִוא לֹא תִצְלָח: (42) אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם , וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: (43) כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב , כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי יְהוָה וְלֹא יִהְיֶה יְהוָה עִמָּכֶם: (44) וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר , וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה: (45) וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא , וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה:

[ירמיהו לח] (1) וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן מַתָּן וּגְדַלְיָהוּ בֶּן פַּשְׁחוּר וְיוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ וּפַשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה , אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם לֵאמֹר: (2) כֹּה אָמַר יְהוָה הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר , וְהַיֹּצֵא אֶל הַכַּשְׂדִּים יחיה [וְחָיָה קרי] וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל וָחָי: (3) כֹּה אָמַר יְהוָה , הִנָּתֹן תִּנָּתֵן הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ:

...(17) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם יָצֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ , וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ: (18) וְאִם לֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ , וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם: (19) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ , אֲנִי דֹאֵג אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נָפְלוּ אֶל הַכַּשְׂדִּים פֶּן יִתְּנוּ אֹתִי בְּיָדָם וְהִתְעַלְּלוּ בִי:
(20) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ לֹא יִתֵּנוּ , שְׁמַע נָא בְּקוֹל יְהוָה לַאֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ וְיִיטַב לְךָ וּתְחִי נַפְשֶׁךָ: (21) וְאִם מָאֵן אַתָּה לָצֵאת , זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִרְאַנִי יְהוָה: (22) וְהִנֵּה כָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְּבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה מוּצָאוֹת אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל , וְהֵנָּה אֹמְרוֹת הִסִּיתוּךָ וְיָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ הָטְבְּעוּ בַבֹּץ רַגְלֶךָ נָסֹגוּ אָחוֹר: (23) וְאֶת כָּל נָשֶׁיךָ וְאֶת בָּנֶיךָ מוֹצִאִים אֶל הַכַּשְׂדִּים וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם , כִּי בְיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּתָּפֵשׂ וְאֶת הָעִיר הַזֹּאת תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ:

האם היום ה' מצפה שאני אהיה בארץ או אעזוב אותה?
לדעתי התשובה היא - מה שיעזור לי ולעם ישראל לשוב אל ה'.

לסיכומו של דבר - גם אני חושב שהתוכנית האלוהית היא שבסופו של דבר תהיה בארץ ישראל ממלכת כהנים סביבו. אבל אינני חושב שזה תלוי בדבקותנו בארץ כי אם בדבקותנו בדרישת ה'.

יש לי שאלה על ההבטחה עצמה- אולי היא התגשמה כבר בתקופת בית שני, ולא שייכת עוד?

מצד שני בחזון אחרית הימים מדובר בציון וירושלים

ZACHIZ, תביא סימוכין מן הכתוב - לא ביקשתי רק מצוה לפרט.
הפסוקים שהביא יאיר הם הוראת שעה (שעה שנמשכה כמה דורות אולי אבל זמנית), וזאת אפשר לראות ממה שמקדים אותם:
[במדבר לג פסוק נא] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, אֶל-אֶרֶץ כְּנָעַן ...
"כי אתם עברים את הירדן" מתחילה המצוה - זהו לשון תנאי, והתנאי קשור לנסיבות מאד מסוימות.
כמו כן הפסוקים עצמם עוסקים בהתנחלות לפי גורל, משהו שיש לעשות רק בהתנחלות הראשונית.
אי אפשר לגזור מפסוקים אלה חובה לזמננו.


ואפשר שטועה אני.