הסתירה היא בין שני הפסוקים המודגשים:

[ויקרא כג] (9) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (10) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ , וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן: ... (15) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה , שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: (16) עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם , וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה: (17) מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה , בִּכּוּרִים לַיהוָה: (18) וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִם בְּנֵי שָׁנָה וּפַר בֶּן בָּקָר אֶחָד וְאֵילִם שְׁנָיִם , יִהְיוּ עֹלָה לַיהוָה וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה: (19) וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת , וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים: (20) וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים , קֹדֶשׁ יִהְיוּ לַיהוָה לַכֹּהֵן: (21) וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ , חֻקַּת עוֹלָם בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם: (22) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט , לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:

[במדבר כח] (26) וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם , מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (27) וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם אַיִל אֶחָד , שִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה: (28) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן , שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד: (29) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד , לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים: (30) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד , לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: (31) מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ , תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם:

לדעתי, ברור שלא יתכן ששתי הגרסאות נכונות לגבי מצוות ה'. אולי אני טועה. מישהו חושב אחרת?

{הערה לצחי שתמחק בקרוב - הא לך סימן במציאות מאת ה'. סימן שאינו מבטא תקשורת ישירה בינו לבינך, אבל משהו במציאות שאולי ה' מצפה שתתיחס אליו ותסיק את המסקנות}

גם לדעתי ברור שלא יתכן ששתי הגרסאות נכונות לגבי מצוות ה'.

כרגע אין לי הסבר טוב לסתירה בין שתי הגרסאות - הסבר שיראה שאין שיבוש באחד הקטעים.

מצורף קובץ

אני מעלה טבלא לאתר שמסכמת את הנושא. הטבלא לא מושלמת, ואתם מוזמנים לערוך ולשפר אותה.



תוקן על ידי - הקורא - 13/12/2004 8:03:08

כפי שאמר הקורא, כוונתי הייתה רק להביא דוגמא המצביעה על כך שהטקסט של החומש לא מייצג את דבר ה' באופן מושלם.

אני חושב גם שאנו יכולים להתקדם אם כל המשתתפים בפורום יסכימו לטענה זו.

לגבי הקרבנות, אכן אין לי התלבטות בימינו. האמת שאני לא חושב שזה כל כך שזה חשוב לדעת איך לקיים את המצווה הזו בימינו. אני לא חושב שיש טעם לחדש את הקרבנות לפני שה' ישוב להנחותינו. ואם הוא ישוב להנחותינו, בודאי יסביר בברור מה עלינו לעשות. אני לא חושב שהוא יפנה אותנו לחומש.
לעתים עניין הקרבנות מעניין אותי בעקיפין - כדי להבין יותר טוב את השפה המקראית, הלכי החשיבה של יוצרי הטקסט, וכדומה. כמו כן יכולים להיות קשרים מעניינים בין מצוות הקשורות לקרבנות למצוות אחרות שאכן רלוונטיות אלינו כיום.

האם ה' יורה לחדש את הקרבנות?
אולי כן אולי לא.
אני לא חושב שאנו יכולים להסיק מתוך "מה שעברנו" במשך ההסטוריה שזה לא טוב להקריב קרבן...
אני יכול לדמיין שדוקא הקרבנות יתאימו במציאות של ימינו כדי להעביר מסר שיש משהו מעבר לערך החיים, למרות שערך החיים גבוה מאד.
ויכול להיות שה' מעולם לא ציווה על קרבנות (!), בהתאם לפרוש אפשרי של הכתוב הבא:
[ירמיהו ז](21) כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל , עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר: (22) כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא [הוֹצִיאִי קרי] אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם , עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח: (23) כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם , וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן יִיטַב לָכֶם: (24) וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם וַיֵּלְכוּ בְּמֹעֵצוֹת בִּשְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע , וַיִּהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִים: (25) לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה , וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִיאִים יוֹם הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ: (26) וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם , וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם:

להתקדם בדרישת ה', שהיא מבחינתי חקירה במטרה לעשות הטוב בעיני ה'.

הדבר הזה חשוב:

וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוציא [הוֹצִיאִי קרי] אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם , עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח:

כמו שראינו בספר בראשית, שבפירוש כתוב שעל האדם לאכול ממפרי העץ והאדמה ולגבי החיות כתוב במפורש לרדות בהם אבל לא להורגם ולאוכלם -

ולמרות זאת בהמשך, אחרי המבול אולי, שהכל הושמד - יש איזו כניעה למצב והדבר הותר אפילו שלא היה מלכתחילה.

ייתכן וכך זה עם הקורבנות. "ולא ציויתיכם על דברי עולה וזבח" בתחילה. אולם המנהג המושך של העממים עובדי האלילים מסביב להקריב קורבנות היה כל כך חזק, שרק אז ניתנו מצוות מסויימות ומוגדרות.

אפילו שברור שלא זה הענין בעבודת ה'.

נכספה נפשי, אני פשוט הולכת לכוונה המקורית.

אני לוקחת את הטהור, מה שנאמר בתחילה, מה שהוא נשמע לי כ<כוונה הנקייה>, ודברים שבאו מאוחר יותר הם בגדר אילוצים אולי, תוך מתן פתרון של: טוב, אז אתם כבר דווקא כן אוכלים בשר, אז רק חיות אלה ואלה, ורק בתנאי שחיטה אלה ואלה, על משקל הרע במיעוטו. או, טוב, אם מקריבים קורבנות, אז לכל הפחות שזה ייעשה בדיוק כך ולא אחרת, במידה ידועה ומוגבלת...

מעין השלמה עם האין ברירה, מאחר והאדם של אז עדיין לא היה ברמה מספקת של לא לאכול בשר או להצטער גם על חייהם של בעלי-החיים.

תחשוב שאז נטילת חיים לא היתה מזעזעת את האדם כמו היום. עם מעבר של 3-4 אלפי שנים, האדם הלך והתפתח, הלך והתעדן. היום אתה מכרכם אפך האנין כשמכים מישהו, בעוד פעם ניתן היה לשחוט עבד מול העיניים מבלי שזה יעורר כל הד פנימי...

אז אני מאמינה שאולי היום, או אולי דור שניים קדימה, (אחרי המלחמה הגדולה שמן הסתם תבוא), האנשים יהיו מוכנים לקבל את התורה ככוונתה המקורית, ללא הריגת בעלי-חיים וללא הקרבת קורבנות, ומכאן שגם ללא הריגת איש את רעהו, כפי שזה כבר קורה אצל הטיבטים, שהם משיגים אותנו בעדינות האנושית.

מה אתה רוצה שנסיק מזה לגבי הנושא שלנו שהוא
-סתירה במקורות
-הכוונה המקורית במצוות קרבנות

תוקן על ידי - kisarita - 17/12/2004 2:56:22