"לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ; לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ."

רמב"ם:
כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חברו, או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו, והכביד עליו בריעים והפציר בו עד שלקחו ממנו--אף על פי שנתן לו דמים רבים--הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר "לא תחמוד"

בקיצור זה גם לנשים.

הערה לאזרחי - בפורום זה איננו מכירים באמיתות הפרוש מכח סמכותם של מנהיגים חברתיים (כולל רבנים וחז"ל), אלא רק מכח ההגיון.

אני סבור שעשרת הדברות כמו כל המצוות בתורה פונות לנשים ולגברים כאחד.

אני אתמקד במפשט שכתבת:
>>
* מצד שני, בהמשך נאמר "לא תחמוד... אשת רעך", וברור שהפניה בפסוק זה היא לגברים בלבד! <<

לדעתי נאמר "אשת רעך" כפי שנאמר "אתה" ולא "את" או "אתה/את" וכפי שנאמר "תרצח" ולא "תרצחי" או "תרצח/תרצחי".

אני סבור שכל המצוות נכתבות בלשון זכר בלבד מטעמי נוחות והן פונות אל שני המינים בצורה שווה. *

* מלבד מצוות שבמפורש פונות לנשים או במפורש פונות לגברים.

כי אלוהים לא פונה באף אחד מהמצוות ישירות לאישה. הניסוח - כללי - לשון זכר.
כך גם חוקי מדינת ישראל, לשם השוואה.

תוקן על ידי - הקורא - 10/12/2004 8:47:33

1. בכל חוקי מדינת ישראל ניתן לראות זאת - החוקים מנוסחים בלשון זכר ולא בלשון נקבה או לא מופנים לשני המינים. לדוגמא:
"225. המארגן או עורך משחק אסור, הגרלה או הימור, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס עשרים וחמישה אלפים לירות.
המשחק משחק אסור, דינו - מאסר שנה אחת או הקנס האמור בסעיף 61(א)(2)." (חוק העונשין)

2. לא זכורה לי פניה מפורשת לאישה בגוף שני. אבל ישנן פניות לאישה בגוף שלישי. לדוגמא:
דבר אל-בני ישׂראל לאמר אשׁה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שׁבעת ימים כימי נדת דותה תטמא. ג וביום השׁמיני ימול בשׂר ערלתו. ד ושׁלשׁים יום ושׁלשׁת ימים תשׁב בדמי טהרה בכל-קדשׁ לא-תגע ואל-המקדשׁ לא תבא עד-מלאת ימי טהרה. ה ואם-נקבה תלד וטמאה שׁבעים כנדתה ושׁשׁים יום ושׁשׁת ימים תשׁב על-דמי טהרה. ו ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבשׂ בן-שׁנתו לעלה ובן-יונה או-תר לחטאת אל-פתח אהל-מועד אל-הכהן. ז והקריבו לפני יהוה וכפר עליה וטהרה ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה. ח ואם-לא תמצא ידה די שׂה ולקחה שׁתי-תרים או שׁני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת וכפר עליה הכהן וטהרה." (ויקרא י"ב ב')

3. אני באמת חושב שהשימוש בלשון זכר הוא מטעמי נוחות בלבד. בדיוק כפי שמשתמשים בלשון זכר בהוראות של משחקי קופסא.

אם נתבונן במצוות לא תחמוד נראה שהיא מדברת על רכוש "וכל אשר לרעך":
"לא תחמד בית רעך
לא-תחמד אשׁת רעך
------- ועבדו
------- ואמתו
------- ושׁורו
------- וחמרו
------- וכל אשׁר לרעך."
בימי המקרא האישה נחשבה לרכושו של הגבר (עד היום טקס הנישואין משמר את הנוהג הקדום לקנות את האישה). החוק "לא-תחמד אשׁת רעך" לא בא להגיד שרק לגבר אסור לחמוד אישה - אלא רק מציין מצב שרק גבר יכול לחמוד רכוש של אדם אחר (ובמקרה זה אישה) כי הגבר לא נחשב אז רכושה של האישה.



תוקן על ידי - הקורא - 13/12/2004 7:42:39

אכן, המפתח לכל הענין נמצא בהערה האחרונה של הקורא.

ההנחה שלנו היא "נשים הן בני אדם לכל דבר וענין" כדברי מגי.

אבל בעיני המקרא, למעט סיפור הבריאה א, ושיר השירים, האשה נתפשת קודם כל כרכוש הגבר, עצם היותה בן-אדם בפני עצמה, משני לחלוטין.

זאת תפישה קדם-תורנית בנויה היטב בלשון העברי, בין היתר, בשימושו בלשון זכר כלשון כללי שלדעתי, שיבוש המציאות.

חייבים להכיר בהנחה זאת כדי להבין את המקרא כפשוטו.
עיינו למשל בפרקים הבאים: (אפרט במידה שצריך)

- סיפור פילגש בגבעה ותוצאותיו
- לוט, אנשי סדום, ובנותיו
- הלכות פיתוי, מוציא שם רע\זונה, ניאוף, אונס
- בת יפתח
- פרשת נדרים
- המשל הסטנדארטי של הנביאים: איש שמעניש את אשתו = אלהים המעניש את ישראל
- לא ברור לי אם הבן נכלל בהנחה זו, אבל אם כן- סיפור עקידת יצחק
- הנידון דידן, מצוות לא תחמוד וניסוחה (וכן ההעדר הכללי של פניה ישירה לנשים) והתמקדות של הדברות בהגנת רכוש הגבר, ללא התיחסות להגנה על נשים וילדים עצמם.

לגבי נוכחותן או היעדרותן של הנשים במתן תורה
או שיתוף נשים בכלל הזכר,

"עם" מה פירושו, מי נכלל בו, ובעיני מי?

שמות יט, פרשת יתרו

ויאמר השם אל משה:
"לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם. והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד השם לעיני כל העם על הר סיני. והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו, כל הנוגע בהר מות יומת. לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה, אם בהמה אם איש לא יחיה. במשך היובל, המה יעלו בהר."

מה עשה משה?

וירד משה מן ההר אל העם, ויקדש את העם ויכבסו שמלתם. ויאמר אל ה*עם*:
"היו נכנים לשלשת ימים, אל תגשו אל אשה."



תוקן על ידי - kisarita - 14/12/2004 16:35:54

לפחות לי ולך

הקורא אני לא חולקת עליך לגבי פירושך ל"אל תגשו" אבל לא זו שאלתי. שאלתי היתה

"לגבי נוכחותן או היעדרותן של הנשים במתן תורה
או שיתוף נשים בכלל הזכר,

"עם" מה פירושו, מי נכלל בו, ובעיני מי?"

בנוגע להערה השניה, איך אתה מפריד בין מעמד האשה הכללי, למעמדנו החקי?