.

ברור כי מצוות רבות, מהן יסודיות וחשובות, יש שלא תמננה בתרי"ג, על ידי מונה זה או אחר, שלא כולם שווים ברשימתם.

וכך כתב הנשר הגדול, בהקדמתו לספר המצוות (תרגום הרב קאפח, הועתק מאתר דעת) :



ועתה אתחיל בזיכרון הכללים שראוי לסמוך עליהם במניין המצוות, והם ארבעה עשר כל
אך אקדים [ואומר], שכלל המצוות שכולל ספר התורה, שציוונו השם בהן - הן שש מאות
ושלוש עשרה מצוות, מהן - מצוות עשה רמ"ח, כמניין אברי גוף האדם; ומהן - מצוות
תעשה שס"ה, והן כמניין ימות החמה. ומנין זה נזכר בלשון התלמוד בסוף גמרא מכות.
שש מאות ושלוש עשרה מצוות נאמרו לו למשה בסיני:
שס"ה כנגד ימות החמה
ורמ"ח כנגד אבריו של אדם.

ועוד אמרו על דרך הדרש על שמצוות עשה כמניין האברים, כלומר: כל אבר ואבר אומר
לאדם: עשה בי מצווה; ושמצוות לא תעשה כמניין ימות השנה, כלומר: כל יום ויום או
לאדם: אל תעש בי עברה. וזה לא נעלם מאף אחד מכל מי שמנה את המצוות, כלומר: שזה
מניינן, אלא שדימו דמיונות [שוא] בדברים המנויים, כמו שיתבאר בחיבור זה, וזאת
ידעו ענייני י"ד הכללים האלה שאבארם עכשיו.

הכלל הראשון מהם: שאין למנות בסכום הזה את המצוות שהן מדרבנן.
הכלל השני: שלא כל מה שנלמד באחת משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן או בריבוי
ראוי למנותו.
הכלל השלישי: שאין למנות מצוות שאינן נוהגות לדורות.
הכלל הרביעי: שאין למנות ציוויים הנוגעים לכל מצוות [התורה כלה].
הכלל החמישי: שאין למנות טעם המצווה כמצווה בפני עצמה.
הכלל הששי: שהמצווה שיש בה עשה ולא תעשה, יש למנות עשה שבה עם מצוות עשה ולאו
שבה עם מצוות לא תעשה.
הכלל השביעי: שאין למנות פרטי הלכות המצווה.
הכלל השמיני: שאין למנות שלילה עם הלא תעשה.
הכלל התשיעי: שאין למנות את [עצם] הלאווין והעשה, אלא את העניינים שמוזהרים מה
ושמצווים עליהם.
הכלל העשירי: שאין למנות את ההקדמות שהן לאיזו תכלית שהיא.
הכלל האחד-עשר: שאין למנות חלקי המצווה, כל חלק בנפרד, אם כללם מצווה אחת.
הכלל השנים-עשר: שבפעולה שמצווים על עשייתה אין למנות כל פרט שבה לבדו.
הכלל השלושה-עשר: שמספר המצוות אינו גדל לפי מספר הימים שבהם נוהגת מצווה
מסוימת.
הכלל הארבעה-עשר: איך ראוי למנות קיום העונשים כמצוות עשה.

והנני חוזר לבאר כל כלל מהם ולהביא ראיות עליו, אם רצה השם.

נישטאיך

לא כולנו חכמים כמוך, ועוד לא הגענו למעלתו של יודע התעלומות, אולי תסביר איך זה שהגעת לזה שיש יותר או פחות, ומיהו בעל האגדה?

התשכילינו?

אם לומר את דעתי, הכוונה בתרי"ג מצוות, היא שהאדם מקיים את כל התורה, כדוגמא שמובאת אצל חכמים לכך שאברהם קיים כל התורה מבלי שצווה על כך

אגב, בפירושו על התורה ועל הרמב"ם אומר המשך חוכמה, שרק אברהם קיים כל התורה, ובניו אחריו יצחק ויעקב, לא קיימו את כולה, ולכן רק הוא כונה בתואר הנכבד אוהב ה'

כמובן שעבד ה' שניתן למשה, לא פחות מכובד מאוהב ה'

נישטאיך

המספר תרי"ג לא נכתב בתורה אלא הוא דרשה בגמ' מכות כג:

(מאתר מכון ממרא)

דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם אמר רב המנונא מאי קרא (דברים לג) תורה צוה לנו משה מורשה תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום <סימן דמשמ"ק ס"ק>: בא דוד והעמידן על אחת עשרה דכתיב (תהילים טו) מזמור לדוד [ה'] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם הולך תמים זה אברהם דכתיב (בראשית יז) התהלך לפני והיה תמים פועל צדק כגון אבא חלקיהו ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דכתיב (בראשית כז) אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו וחרפה לא נשא על קרובו זה המקרב את קרוביו נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו המלך שגירר עצמות אביו במטה של חבלים ואת יראי ה' יכבד זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו <אבי אבי> רבי רבי מרי מרי נשבע להרע ולא ימיר כר' יוחנן דא"ר יוחנן אהא בתענית עד שאבא לביתי כספו לא נתן בנשך אפילו ברבית <עובד כוכבים> {גוי} ושוחד על נקי לא לקח כגון ר' ישמעאל בר' יוסי כתיב עושה אלה לא ימוט לעולם כשהיה ר"ג מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט הא חדא מינייהו ימוט אמרו ליה מי כתיב עושה כל אלה עושה אלה כתיב אפילו בחדא מינייהו דאי לא תימא הכי כתיב קרא אחרינא (ויקרא יח) אל תטמאו בכל אלה התם נמי הנוגע בכל אלה הוא דמטמא בחדא מינייהו לא אלא לאו באחת מכל אלה הכא נמי באחת מכל אלו בא ישעיהו והעמידן על שש דכתיב (ישעיהו לג) הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע הולך צדקות זה אברהם אבינו דכתיב (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ודובר מישרים זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים מואס בבצע מעשקות כגון ר' ישמעאל בן אלישע נוער כפיו מתמוך בשוחד כגון ר' ישמעאל בר' יוסי אוטם אזנו משמוע דמים דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק כגון ר"א ברבי שמעון ועוצם עיניו מראות ברע כדרבי חייא בר אבא דאמר ר' חייא בר אבא זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה וכתיב (ישעיהו לג) הוא מרומים ישכון [וגו'] בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב (מיכה ו) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם <ה'> אלהיך עשות משפט זה הדין אהבת חסד זה גמילות חסדים והצנע לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה והלא דברים קל וחומר ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה חזר ישעיהו והעמידן על שתים שנאמר (ישעיהו נו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה בא עמוס והעמידן על אחת שנאמר (עמוס ה) כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אימא דרשוני בכל התורה כולה אלא בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב) וצדיק באמונתו יחיה

כל מי שרואה את המאמר רואה שאין כוונת המאמר לומר לנו את מספר המצוות בתורה.
וכל הראשונים (בעיקר באזהרות לתפילת חג השבועות) שספרו את מנין תרי"ג מצוות לקחו את את זה כאגדתא וכבסיס לפיוט ולכן התאימו את מספר המצוות למספר שבגמ'. אף אחד לא ראה בזה מספר מחייב שכל המצוות חייבות להתאים למספר זה.

לאשר.

<"המספר תרי"ג לא נכתב בתורה אלא הוא דרשה בגמ' מכות כג">

מי הזכיר או חשב שהמספר הוא בתורה?

בטח לא הבה"ג שמנה את המצוות דרבנן.

ריב,
האם לאנשים גדולים בזמננו שחשיבתם ומעשיהם פונים לכוונה הראשונה יש פטור ממעשים שעל צד הכוונה השניה?

חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי.

רבנו נישטאיך,

יש מאמר של הרב ד"ר דוד הנשקה מהמחלקה לתלמוד באונ' בר אילן שמנסה להתחקות אחר הפיכת דרשתו של ר' שמלאי לעיקר אמונה.

איני זוכר באיזה כתב עת הוא פורסם.

"ומאתים ארבעים ושמונה כנגד איבריו של אדם".

נישטאיך, איברי האדם כן מתאימים למספר הזה ?

לנישטאיך

מה שאמרתי (ולזה כנראה לא שמת לב) הוא שבעלי האזהרות כרס"ג ורשב"ג (לפתוח ר"ת?) ואחרים שכתבו פיוטים מדהימים לתפילות חג השבועות השתמשו באגדתא זו כבסיס לשיר.

ורק יותר מאוחר ואולי דרך הפיוטים הנ"ל זה הפך לדבר כ"כ חשוב ששכולם נאלצו להתאים את מספר המצוות למספר תרי"ג.