היי קיסריטה

יש בכל דמותו של אליהו המון כוח. הוא מתבדל מהחברה ולבוש כמו פרא, יש לו כוחות לא רגילים - ברצונו ימית וברצונו יחייה (כמו שרואים עם השרים שבאים לקחת אותו אל המלך) והוא די חש את הכוח הזה, הוא זועף, חשדן, מריר במקצת. הוא שולט באש, בסער, כל אישיותו משדרת עוצמה...

אופן הפנייה שלו לאלוהים אומר, 'כולם לא בסדר, רק אני קנאתי לשם'. יש בזה משהו מעט צורם. זה נכון, הוא איש אדיר, אבל אולי הדברים שנאמרים לו יש בהם נזיפה חבויה -

לא באש אלוהים, לא בסער משבר הרים, אלא בקול דממה דקה - אולי יש בהם מעין 'עצור' אליהו, בני. פתח יותר את לבך. אל תהיה כל כך שבוי בכוחך ואמונתך כי רבים. נכון, אתה נביא מופלא, וקנאתך אמת, אבל איפה החמלה, איפה האהבה, איפה השקט... שם, ברגע של כלום, ברגע של הקשבה ואי מעש, שם תמצא אותי.

ואליהו שומע, ושוב הוא משיב באותו פסוק התחלתי של 'רק אני קנאתי לשם', כאילו דבר לא נאמר....

נראה לי שכמו אלוהים מתאנח, נמלך בדעתו, נותן לו תפקיד מעשי לביצוע 'לך משח את אחז' ואחרי כן, אנחנו יודעים מהמשך הסיפור - אליהו די מגיע לסוף דרכו כנביא...

אני גם חשבתי על פירוש דומה, אבל מהקטע האחרון, לא נראה לכם שהשם בסוף מאשר את דרך הקנאות של אליהו?

"והשארתי בישראל שבעת אלפים. כל הפרכים אשר לא כרעו לבעל, וכל הפה, אשר לא נשק לו."

אגב,
מבחינה מסוימת אליהו הוא משה (בבקשה לא להבין אותי מילולית!!!) "וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלהים הר חורב"
ותזכרו שמשה הגיע לסוף דרכו כנביא ישראל יען אשר לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, בזה ש"ויך את הסלע"
במקום לדבר אליו

שמעתי שיעור מעניין של הרב אהרן לייבוביץ על העניין הנדון.

קול דממה דקה הוא דממה שיש בה גם קול. כלומר, מעין דממה שגם משדרת מסר או נוכחות של ה'. לפיו, מדובר על מסר של כיצד יש לחנך. דרכו של אליהו משולה להורה שמחנך את ילדיו על ידי יצירת מוטבציה חיצונית לעשות את הדבר הנכון. כלומר, ההורה הוא זה שמביא את הילד לעשות את המעשה הנכון, כאשר הילד אינו מגיע לזה לבד. לעומת זאת יש את ההורה שלא אכפת לו, מפני שהוא כבר התייאש מלנסות לחנך את הילד. יש קו עדין בין שתי הגישות שהוא הקו של קול דממה דקה. כך למשל, כשהורה רוצה לחנך את ילדיו לא להשאיר נעליים בפתח של דלת הבית, הוא יכול להכנס הביתה ולכעוס על בנו שהשאיר נעלים ליד הדלת, ולומר לו לקחת אותם משם. זו דמותו של אליהו, לעומת זאת הוא יכול פשוט להתעלם. בקול דממה דקה הוא יכנס הביתה, יראה את הנעליים, יסתכל על הילד, ויצא החוצה. זו דרך שהוא אינו גורם לילד לעשות את המעשה הנכון, אבל הוא משדר לו שהוא מאמין בו. הנקודה של האמונה בחינוך היא הנקודה החשובה ביותר. משה נכשל בכך כאשר לא האמין בעם , והכה בסלע במקום לדבר אליו. אליהו חשב שכדי להשיב את בני ישראל אל ה' צריך להוכיח להם שאין אפשרות אחרת. הפסגה הרוחנית הגדולה שהוא הביא את עם ישראל אליו כאשר כולם צעקו ה' הוא האלהים, לא תחזיק מעמד לאחר שאליהו לא יהיה איתם. כך גם משה, כל פעם שהוא הביא את עם ישראל לחזור אל ה', ברגע שהוא הרפה העם שב לאחוריו.
לצערי, אני לא מנסח טוב את הרעיונות שלו, אבל אני חושב שיש בזה משהו מאד עמוק, שקשור לחינוך מתוך אמונה בתלמיד.
אגב, בסיפור יש פסוק מעניין שבו אליהו מאשים את ה' בכך שעם ישראל עזב אותו
עֲנֵנִי יְהוָה עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי-אַתָּה יְהוָה הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבּתָ אֶת-לִבָּם אֲחֹרַנִּית


לפיו , לא ניתן לומר שהמסר של הסיפור הוא שדרכו של אליהו היא הדרך הנכונה ללכת בה מפני שכביכול ה' מאשר את דרכו, מפני שגם את אליהו ה' מחנך.

בנוסף לכך, הוא הביא הסבר של המלבי"ם לסיבה שהתורה מבטיחה שכר ועונש מיידי כאשר העם חוטא או שב אל ה'. לפי המלבים, הדברים פועלים כך רק כאשר ישנה מערכת יחסים עם ה'. כאשר העם מעוניין לדעת מה היא דרך ה', אז ה' מאותת לו כאשר הוא סר מן הדרך או שהוא שב אליה. ממש כמו במערכת יחסים תקינה בין בני זוג, כאשר צד אחד עושה משהו לא בסדר, הצד השני מייד מודיע לו על כך.

צחי,
זה שיר של שוטי הנבואה. שיר שתמיד היה נשמע לי טוב. הלחן יפה השירה יפה. המילים מיוחדות. אהבתי את השיר.
לאחר ששאלת רציתי לברר, אז מבירור באתר של הלהקה התברר לי שהמילים של השיר לקוחות מספר הזוהר פרשת "ויחי".
עכשיו אני צריך לחשוב אם טוב שאשמע אותו או לא... האמת שאני לא כל-כך מבין את המילים.

הקורא, אכן צדקת.

להוריד את המשפט "קול דממה דקה" לעניינים חינוכיים/מעשיים כלשהם נראה לי התעללות בעיקר.