חז"ל קבעו שלפיקוח נפש מחללים את כל התורה כולה, חוץ מגילוי עריות, שפיכת דמים, עבודה זרה.

ב"חיים לעומת חיים" נכספה נפשי כתב "אני לא מוצא עקרון פיקוח נפש בתורה."

אולם מזוית אחרת, ניתן לשאול, חיוב מיתה על קידוש השם בתורה מנין? היכן מצאנו ציווי כזה- אפילו לשלשת הגדולים הנ"ל?

סיפורים מצאנו?
שפרה ופועה מסכנות את חייהן כדי שלא לעבור על רצח.
שדרך מישך ועבדנגו בחרו במוות, שלא לעבוד עבודה זרה.
אבל אני לא נזכרת בשום סיפור שהאדם ממש מת בסוף- אנא תזכירו לי אם יש
סיפור על גילוי עריות יש? סיפור על מצוות אחרות יש?

אני מעתיקה את דברי לענין זה מאשכל טיפול רפואי בשבת:
"לא בשמים היא... לא בעבר הים
אני מפרשת את זה כך: שאלהים לא דורש מאתנו לעשות את הבלתי אפשרי, או לעשות מאמץ מוגזם לקיים מצוות. מכאן נראה לי שפיקוח נפש כן דוחה הרבה ממצוות התורה. כמובן אין זה פותר את השאלה מה נקרא מוגזם ומה לא, אבל מקובלים עלי דברי חז"ל- אשר יעשה אותם וחי בהם- ולא שימות בהם."

זכור לי עוד הלכה, שבזמן גזרות שמד, חייבים להקריב את עצמינו על כל מצוה ומצוה. מה נראה לכם (שלא נדע)?

סליחה, בקישור שהבאתי למעלה עיקר הדיון הוא על השאלה "האם מותר לאדם לעשות איסורים כדי להציל אחרים?", שאלה שקשורה להגדרת המצוה "לא תעמוד על דם רעך" ( http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1148857 9 ).

באשכול זה כדאי לדון בשאלה "האם מותר לאדם לעשות איסורים כדי להציל את עצמו?".

בנושא זה גם אני מקבל את דברי חז"ל "וחי בהם - ולא שימות בהם".

"למה להפריד? דמי אדום משלו?" אני לא יודע, אבל רוב האנשים לא יסכימו אפילו להשקיע את רוב כספם כדי להציל אדם אחר שנמצא בסכנת-חיים (כמו שכתבתי כאן: http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1148857 ), כלומר, רוב האנשים אכן נוהגים כאילו שדמם אדום יותר משל אחרים.

האם הגישה הזאת מתאימה לתורה? אני לא יודע, צריך עדיין לברר.

נ"נ:
כשה' לא שוכן בתוכנו החיים עדיפים על התורה.
הגישה שלך היתה רווחת בתחילת המרד החשמונאי, ובשל כך היהודים נטבחו בגלל שלא נלחמו בשבת, עד שמתתיהו תיקן תקנה שמותר לחלל את השבת כשצריך לעשות מלחמה, ואז ה' סייע ליהודים המורדים.

השאלה היא כשה' כן שוכן בתוכנו, מה עושים כשמגיעים למצב שכדי לשמור את מצוות ה' צריך לסכן את החיים?
לדעתי צריך בטחון בה', מפני שאף פעם המות אינו בטוח והוא תלוי בה', אז אם ה' מצווה דבר מסויים, ואין ספק לגבי המצווה, אז הוא גם לוקח בחשבון את האפשרות שאדם עלול למות מהדבר. לפעמים זה יכול להיות נסיון באמונה, כמו בעקידת יצחק, ולפעמים זה יכול להיות רק לשם קידוש ה' ופרסום הנס.
אני לא מכיר מקרה במקרא שבו היתה הקרבת חיים למען ה'.

אנני מפרש את "וחי בהם" באופן שחז"ל מפרשים זאת. נראה לי שהכוונה היא שצריך לחיות על-פי מצוות ה'. ישנה גם אפשרות להבין את הפסוק שמי שמקיים את מצוות ה' יחיה. אבל נראה לי שהפירוש הראשון עדיף.

אני לא מוצאת איסור מפורש לא לסכן את עצמנו, אא"כ ניתן ללמוד את זה מהחיוב שלנו כלפי חיי הזולת.

איפה במקרא ה' מצוה אותנו להילחם על שלימות הארץ ולא תימסר הארץ לידי זרים?

תוקן על ידי - הקורא - 01/02/2005 9:30:24

אני חוזר וטוען ברגע שהמציאות היא שקיום המצוה מביא למוות, סימן שה' לא מאפשר לנו לקיים מצוות. זה בדיוק הנבואות פורעות שיש בספר דברים, שאשה תאכל את בניה. כשה' מעניש אותנו ומביא אותנו למצב מעין זה, סימן שחטאנו והתרחקנו מאד ממנו, אז אין טעם לנסות לדבוק במצוות שאנו רגילים בהם. המצבים שאנו מדברים עליהם, שונים מהנסיון של עקדת יצחק, ששם היתה הוראת שעה פרטית ומפורשת. כשעוסקים במצוות כלליות לדורות, אז אין עניין למסור את הנפש עליהם.
לדעתי, הרעיון של קידוש ה' ע"י מסירת הנפש זר לרוח המקראית.