| נשלח ב-23/9/2004 10:53 |
 |
| |
לא תרצח
מהו רצח?
יש הבדל בין הרג לרצח.
אולי תסכימו להגדיר "הרג" לצורך הדיון כ-"גרימה אקטיבית למוות של מישהו".
האם רצח זה תמיד גם הרג? כלומר מה שכלול ב"רצח" מהווה קבוצה המוכלת במה שכלול ב"הרג"?
אני חושב שכן - אלא אם כן מישהו חושב שגם גרימה פאסיבית למוות יכולה להיות רצח. מה דעתכם?
ושאלה חשובה - מה מותר רצח מהרג?
מה מבדיל מקרי רצח ממקרי הרג שלא נחשבים רצח?
אולי מדובר במוטיבציה של שנאה או חמדנות מצד ההורג\ים?
אולי החלטה של חברה להרוג פרט לא נחשבת רצח (זה לא אומר שהיא מוצדקת)?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2004 12:39 |
|
| |
מבדיקה שטחית של הפסוקים שמדברים על "הרג" לעומת "רצח", לא מצאתי הבדל ברור ביניהם. לדעתי המשמעות של שניהם היא "גרם מוות". ההבדל המשמעותי יותר הוא בין "רוצח במזיד" (ידע שייגרם מוות) לבין "רוצח בשוגג" (לא ידע שייגרם מוות - "ואשר יבוא את ריעהו ביער, לחטוב עצים, ונידחה ידו בגרזן לכרות העץ, ונשל הברזל מן העץ ומצא את ריעהו ומת...").
"אולי מדובר במוטיבציה של שנאה או חמדנות מצד ההורג\ים?": בבמדבר לה ובדברים יט אכן יש התייחסות לשאלה אם ההורג "שונא לו מתמול שלשום" או לא. אך לדעתי יש לכך חשיבות רק כאשר ההורג טוען שהוא הרג בשוגג. במקרה זה, אם הוא לא שונא לו מתמול שלשום, יהיה יותר קל לקבל את הטענה שלו שהמעשה נעשה בשוגג, ואז הוא לא יהיה חייב מיתה אלא גלות בלבד. אך עדיין, האיסור לרצוח במזיד חל בכל מקרה, גם על אנשים שאנחנו לא שונאים.
תוקן על ידי - אראלסגל - 29/09/2004 12:47:15
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2004 13:33 |
|
| |
בכל זאת מעניין שכתוב בטקסט "שונא לו מתמול שלשום" בהקשר זה ולא רק שהאדם ידע שייגרם מוות.
שאלה מה הכוונה באיסור "לא תרצח".
איך מבדילים את זה מ"ובערת הרע מקרבך"? וממלחמה?
הרי ברור שלעתים צריך לגרום למוות - לא? לכן חשבתי ש"לא תרצח" מתכוון לאיסור יותר ספציפי, והשאלה היא איך לנסח אותו.
יכול להיות שאני טועה!
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2004 15:21 |
|
| |
לאור הדוגמא שהעלה הקורא באשכל חיים לעמת חיים, על אדם המחובר למכשיר הנשמה, החלטתי להעתיק כאן את הודעתי מפורום אחר, שלא קיבלתי שם תשובות מספקות
(למי שמוענין בקשר שלי לרפואה- אני אחות מוסמכת ועובדת במרפאה לנשים בהריון)
***
דבר מוסכם ומקובל שהצלת או הארכת חיי אדם היא ערך עליון, אך מטרידה אותי השאלה לאחרונה, אם אנו באמת צודקים.
לא יותר טוב לא להתערב בסדר העולם הטבעי כפי שברא אותו אלהים? לפחות לא בצורה המוגזמת שקיימת היום. השתלת איברים, החייאה מלאכותית וכדומה, המקחר המבקש למצוא פתרון לכל מחלה, לדעתי מהווה ביקוש לחיים נצחיים המעורר שאלות פילוסופיות קשות.
אני ראיתי יותר מדי אנשים שהחיים שלהם נארכים בצורה מלאכותית, ברור שלא לטובתם, ואני לא מדברת רק על אלה ששוכבים דום, מושתקים, השואפים רק להפטר מהגוף שלהם שברור שכבר סיים את תפקידו (עם יש להם הכרה בכלל), אבל הרבנים לא מרשים לנתק את המכשיר.... אני מדברת גם על אנשים למשל, חולי אלזהיימר וכדומה, שהשכל שלהם כבר סיים את תפקידו, ואנחנו מאריכים את החיים שלהם על ידי טיפול בגוף- נותנים להם כדורי לחץ דם, ומה לא.
אני שואלת את אותה השאלה לגבי הפרייה מלאכותית למשל, ולנסיון להציל פגים. למשל באות אלי חרדיות שלא מוכנות לקחת גלולות למניעת הריון. "מה שאלהים יתן, אני אקבל!" אבל אם יתגלה כל סימן של בעיה בעובר שלהם, תראו איך הם ירוצו לכל מומחה המוכן לקבל את פניהן. אין סתירה בדבר?
"רק שבתו יתן, ורפא ירפא"
חז"ל למדו מזה "מכאן שניתנה רשות לרופא" אבל ראו את ההקשר: מי שתקף את חברו. לא מי שהגיע לסוף ימיו באפן טבעי.
****
מצוות לא תעמוד על דם רעך נכתבה בלי שום מגבלות, אז כנראה כן חייבים לרפא חולים אבל עד היכן? בסופו של דבר כולנו מתים.
______________
I wanted it to be clear, so I wrote it in just four words in the tablets I gave to Moses.... I mean, what part of THOU SHALL NOT KILL don't you understand?
The Onion
9/2000
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2004 13:51 |
|
| |
כבר הרבה שנים אני מכיר את פרק לה בספר במדבר, אך רק לפני כשבועיים, בזכות השאלה באשכול זה, גיליתי שלמעשה יש שם הגדרה מדוייקת מאד לרצח (במדבר לה 16-20):
* ואם-בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח. ואם באבן יד אשׁר-ימות בה הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח. או בכלי עץ-יד אשׁר-ימות בו הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח. גאל הדם הוא ימית את-הרצח בפגעו-בו הוא ימתנו.
* ואם-בשׂנאה יהדפנו,
* או-השׁליך עליו בצדיה וימת.
* או באיבה הכהו בידו וימת - מות-יומת המכה רצח הוא גאל הדם ימית את-הרצח בפגעו-בו.
כלומר: "רצח" הוא רק גרימת מוות בדרכים מסויימות: מכה בכלי שיכול להמית, דחיפה, השלכת חפץ, או מכה ביד.
גרימת מוות בדרכים אחרות לא נחשבת לרצח (למשל: שיסוי חיה טורפת, הרעבה, זריקת רעל לצלחתו וכו').
כמובן שאסור לעשות כך (כמו שניתן ללמוד, למשל, מעונשו של מי שאינו שומר על שור מועד - שמות כא 29: http://www.tora.us.fm/tnk1/prqim/t0221.htm#29 ; וכמו שניתן ללמוד מהאיסור "לא תעמוד על דם רעך"). אך זה אינו מוגדר כ"רצח".
לאחר מכן גיליתי שזו גם ההלכה - ע' רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ב: http://mechon-mamre.org/i/b502.htm (אם כי הוא מביא נימוק אחר).
"לא תרצח" לדעתי הוא איסור מוחלט, אסור לרצוח בשום אופן, ואסור לעשות שום חשבונות של חיים לעומת חיים ( http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=1098612 ).
אך אם מדובר בגרימת מוות שאינה רצח, ייתכן שמותר לעשות חשבונות.
לפי זה, אם טרוריסטים חוטפים בן-ערובה ומשתמשים בו כ"מגן אנושי" שמאפשר להם לרצוח אזרחים, אז אסור לנו לרצוח אותו (למשל להשליך פצצה על הטנק שהם נמצאים בו), אך מותר לנו לגרום למותו בדרך אחרת - למשל לשים מוקש שהטנק יעלה עליו. במקרה זה, לא אנחנו רצחנו אותו אלא הנהג של הטנק, שעלה על המוקש.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2004 06:03 |
|
| |
נראה לי שפשט הכתוב להביא דוגמאות איך להבחין בין הורג במזיד לשוגג.
בכל אופן, לא מקובל עלי השיטה (החוזרת על עצמה בלי סוף בהלכה) שיהיו שתי דרכים לעשות בדיוק אותו דבר, חד אסור חד מותר.
גם לא נראה לי שצריכים לנתח ולצמצם את המושג רצח, שכולנו מכירים מהו, לדיוקים תלמודיים חדשים.
תוקן על ידי - kisarita - 14/10/2004 6:10:26
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2004 09:56 |
|
| |
כישרית: בקשר לשאלה שלך על הארכת-חיים מלאכותית: לפי ההגדרה שמובאת בבמדבר לה (ובדברי הרמב"ם), ייתכן שהפסקה של הארכת-חיים מלאכותית (כגון ניתוק ממכונת החייאה) אינה נחשבת ל"רצח". בדרך-כלל אסור לעשות זאת מסיבות אחרות ("לא תעמוד על דם רעך"), אך מכיוון שזה לא נכלל באיסור המוחלט "לא תרצח", אם החולה עצמו מבקש שינתקו אותו, יש יותר מקום לשיקול דעת (כמובן צריך הרבה הרבה שיקול דעת לפני שמחליטים...).
"נראה לי שפשט הכתוב להביא דוגמאות איך להבחין בין הורג במזיד לשוגג":
לא נראה לי שההגדרות הללו באות להבחין בין מזיד לשוגג, כי גם בתיאור של רוצח בשוגג (במדבר לה 22-23: http://www.tora.us.fm/tnk1/prqim/t0435.htm#22 ) מופיעות הגדרות דומות:
* ואם-בפתע בלא-איבה הדפו,
* או-השׁליך עליו כל-כלי בלא צדיה.
* או בכל-אבן אשׁר-ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת
והוא לא-אויב לו ולא מבקשׁ רעתו...
הדרך להבדיל בין מזיד לשוגג היא לא לפי גורם המוות המיידי, אלא לפי פרטים חיצוניים, כגון: עד כמה ההורג היה מופתע, מה היו היחסים בין ההורג לנהרג לפני כן, האם ההורג תכנן את המעשה, האם הוא יכל לחזות מראש את תוצאות המעשה, האם הוא דיבר לפני כן על רצונו לגרום נזק לנהרג, וכו'.
"בכל אופן, לא מקובל עלי השיטה (החוזרת על עצמה בלי סוף בהלכה) שיהיו שתי דרכים לעשות בדיוק אותו דבר, חד אסור חד מותר": אני לא חושב שזה בדיוק אותו הדבר. אבל גם את מסכימה שיש הבדל בין רצח לבין הפסקת החייאה, למרות שבשתי הדרכים התוצאה היא מוות?!
"גם לא נראה לי שצריכים לנתח ולצמצם את המושג רצח, שכולנו מכירים מהו, לדיוקים תלמודיים חדשים": לדעתי התורה עצמה ניתחה את המושג "רצח", ולא סמכה על ההבנה שלנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/10/2004 15:27 |
|
| |
דברה תורה בלשון בני אדם
נראה לך שהתורה צריכה לפרט לנו את כל האפשרויות הקיימות בעולם, להרוג בן אדם, עד שיהיה אסור?
הסגנון של ניתוח מושגים להגדרות מצומצמות הוא אחד ההבדלים הבולטים בין התורה לתלמוד. בדומה למערכת החקית המודרנית.
ייתכן שנובע מהשפעה יוונית.
בקשר להחייאה מלאכותית, זאת דוגמא קיצונית לנושא הרחב.
לדעתי אין שום קשר לרצח. רצח הוא להרוג. כאן אני לא הורגת אף אחד, כי הוא כבר מת.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2004 10:37 |
|
| |
לדעתי, כל מערכת משפטית חייבת לתאר את המושגים שהיא משתמשת בהם. ההבדל בין ספרי החוקים של ימינו לבין התורה הוא באופן התיאור: בספרי החוקים של ימינו מקובל להגדיר מושגים ע"י פירוט התכונות שלהם, ובתורה מקובל לתאר מושגים ע"י דוגמאות אופייניות - אבטיפוסים: http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=902813
בתיאור מסוג זה, כשנתקלים במקרה חדש, צריך לבדוק עד כמה הוא דומה לאבטיפוסים.
בעניין רצח, נראה לי שיש הבדל מהותי בין הנחת מוקש בדרכו של טנק, לבין הדוגמאות שמובאות בתורה. הנחת מוקש דומה יותר להתגוננות: כמו בניית קיר-ברזל בכניסה לעיר, שכל טנק שפוגע בו מתרסק; וכמו לבישת אפוד מגן, שכל כדור שפוגע בו עף הצידה.
אם מישהו לובש אפוד מגן, ומישהו אחר יורה בו, והכדור עף הצידה ופוגע באדם חף מפשע - אז מי שאשם ברצח הוא לא מי שלבש את האפוד, אלא מי שירה. כך גם בעניין הטנק עם בן-הערובה: מי שאשם ברצח אינו מי ששם את המוקש, אלא מי שעלה על המוקש עם הטנק.
הנקודה המהותית כאן היא, מי עשה את הפעולה הרצונית האחרונה שגרמה למוות.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/10/2004 19:16 |
|
| |
אני שמח על הדיון הפורה!
המסקנה האחרונה של אראל סגל נראית לי מפוקפקת במבט ראשון.
האם המוטיבציה להרג - כמו שנאה - איננה מרכיב הכרחי בהגדרת הרג מסוים כרצח?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2005 00:53 |
|
| |
אני חושב שאין דבר כזה "רצח בשוגג". ההופעה החד פעמית בבמדבר של הכינוי "רוצח" למי שגרם הרג בטעות, לא מתיישבת עם הכתוב עצמו. אני חושב שהופעה זו היא טעות או אי-דיוק.
אני מציע לפרש את "לא תרצח" באופן מינימליסטי - אסור לפרט לגרום באופן אקטיבי למישהו למות, מתוך מניעים אגואיסטים כגון שינאה ורדיפת בצע.
האיסור מכוון לפרט.
ואפשר שטועה אני.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2005 07:15 |
|
| |
אני חושבת שהמחבר הכיר את השימוש הנכון שבדורו, יותר ממנו.
גם לא נראה לי שאז היו מדייקים כל כך בהגדרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2005 09:33 |
|
| |
"אסור לפרט לגרום באופן אקטיבי למישהו למות, מתוך מניעים אגואיסטים כגון שינאה ורדיפת בצע" - ומה עם רצח כמו ב"החטא ועונשו", שנעשה מתוך מטרה לעזור לאנושות? (הרוצח החליט, שהנרצחת לא מביאה שום תועלת לאנושות, ואם הוא ירצח אותה, הוא יוכל להשתמש בכסף שלה כדי להועיל לאנושות הרבה יותר...)
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2005 22:25 |
|
| |
אראל, לפי ההגדרה המינימליסטית שהצעתי, אפשר לומר שב"החטא ועונשו" מדובר בהרג בלתי מוצדק, אך לא ברצח.
גם הרג כשלעצמו, שפיכות דמים, הוא דבר בלתי רצוי לפי התנ"ך. "שופך דם האדם באדם דמו ישפך", "נקי וצדיק אל תהרוג" ועוד. מעניין אותי לחקור את כל ההתייחסויות להרג בתנ"ך.
חוץ מזה, "החטא ועונשו" לא התרחש במציאות. אם אדם טוען שהוא הורג מסיבות אידיאולוגיות, לפעמים זו אמת ולפעמים לא. לפעמים הוא משכנע את עצמו שזה מסיבות אידיאולוגיות אבל למעשה המניע האמיתי שלו הוא אחר - שנאה או קנאה או טובת הנאה.
אבל אינני כ"כ מרוצה בשלב זה מן ההגדרה שהצעתי לרצח - אני פתוח להצעות יותר טובות.
כישרית, למרות מה שאמרת, אני סבור שהעיסוק בניסיון להגדיר את המצווה יכול לעזור לנו לבחור את המעשים הנכונים, - האם לזה את מסכימה?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2005 05:32 |
|
| |
בדרך כלל אבל לאו דוקא
לפעמים זה עלול להתיר לנו את האיסור, כי הוא לא מתאים במאה אחוז להגדרה שהמצאנו
(ואני לשיטתי, שאי אפשר לקבוע שום הגדרה מוחלטת)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2005 20:47 |
|
| |
כישרית,
אני מסכים שאי אפשר לסכם את רצון ה' בהגדרה סופית, לכן אני מאמין בדיאלוג נבואי.
בימינו כשאין דיאלוג כזה חשוב מאד להיות מודעים למה שאת אומרת.
אבל בכל זאת ככל שמנסים יותר להגדיר משפרים את יכולתנו לבחור את המעשים הנכונים.
גם אם לא מצליחים להגיע להגדרה טובה, אפשר להציע אוסף אפשרי של הגדרות. מודעות לאוסף אפשרי של הגדרות מסייע לבחור את המעשים הנכונים.
אי אפשר לקחת את כל ההגדרות האפשריות בחשבון, צריך לאמץ את הסבירות ביותר, תוך התחשבות בהשלכות הפרקטיות של פעולה לפיהן.
להרים ידיים בנושא ההגדרות זו לא דרך להתקדם בחקר רצון ה'. אך אני חושב שלעתים צריך לעצור בהתקדמות זו מסיבות אישיות וסיטואציות שונות... צריך לאזן את החיפוש עם היישום.
|
|
|
|
|
