מהות יום תרועה ומצוותיו

להלן האזכורים של יום תרועה בחומש:

[ויקרא כג] (23) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (24) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר , בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: (25) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ , וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה: (26) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (27) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם , וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה: (28) וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה , כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: (29) כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה , וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ: (30) וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה , וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ: (31) כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ , חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם: (32) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם , בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם:

[במדבר כט] (1) וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ , יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם: (2) וַעֲשִׂיתֶם עֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד , כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם: (3) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן , שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל: (4) וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד , לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים: (5) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת , לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: (6) מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם , לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה: (7) וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם , כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: (8) וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַיהוָה רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד , כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם: (9) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן , שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד: (10) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד , לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים: (11) שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת , מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם:


מה צריך לעשות ביום הזה?
1. לא לעשות כל מלאכת עבודה (ויקרא כג 25, במדבר כט 1).
2. שזה יהיה לנו "יום תרועה" (במדבר כט 1) או "זכרון תרועה" (ויקרא כג 2) ובשני המקורות "מקרא קודש".
3. להקריב קרבנות (במדבר כט 2-6)

לגבי 1 – עולה השאלה אם יש הבדל בין "מלאכת עבודה" ל"מלאכה" – עד כה לא מצאתי יסוד להבדיל.

לגבי 2 – "זכרון" לפי המחקר שלי הוא אות שתפקידו להזכיר.
אם כן מהו אות ב-"זכרון תרועה" של ויקרא כג? התרועה עצמה, לדעתי.
לפיכך מה על האות להזכיר? לדעתי, שזה ראש החודש השביעי.
חשוב לזכור אותו בשל כך שהחגים האחרים תלויים בו – ובעיקר יום כיפור. לכן כפי שניתן לראות בפסקאות למעלה, עניין יום תרועה בא תמיד עם יום כיפור. הביטוי "אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה" בויקרא, וכן - "וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה" בבמדבר, מקשרים את יום הכפורים ליום תרועה, ומצביעים על מטרתו של יום תרועה.
לכן אני רואה את מהות יום תרועה כ- ראש חודש מחוזק מפאת חשיבות החודש השביעי בו חל כיפור. כדי לחזק רעיון זה, שימו לב שהיו תוקעים בחצוצרות בכל ראש חודש (ומועד)! ראו פסוק 10 בפסקה הבאה:

[במדבר י] (1) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (2) עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם , וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת: (3) וְתָקְעוּ בָּהֵן , וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: (4) וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ , וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: (5) וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה , וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה: (6) וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה , תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם: (7) וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל , תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ: (8) וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת , וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: (9) וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת , וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם: (10) וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם , וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:

*גם כאן בפסוק 10 יש "זכרון" אבל מהותו שונה – הזבחים, אולי באמצעות התקיעה בחצוצרות, מזכירים את האנשים לאלוהים ולא מזכירים משהו לאדם. אולי זה מובן המילה "זכרון" במונח "זכרון תרועה" המתייחס ל"יום תרועה".

*איך מריעים? ניתן לראות בפסקה למעלה שאפשר להריע, או לתקוע תרועה, בחצוצרות.
אפשר גם בשופר ככתוב בפסוק 9 בפסקה הבאה:

[ויקרא כה] (1) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: (2) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם , וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה: (3) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ , וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: ... (9) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ , בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם: (10) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ , יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:

*לפי פרשנים קראים מסוימים תרועה יכולה להיות צעקה.

*מצוות השביתה ממלאכה היא לפרט (כלומר חובה על כל פרט), ומצוות הקרבת הקרבנות היא לכלל (כלומר לא חובה על כל פרט). אבל מה לגבי מצוות תרועה? האם היא לפרט או לכלל?
דומני שהיא לכלל, לאור הקשר שלה לקרבנות בבמדבר י', ובדומה לשופר התרועה בויקרא כה.

יכול להיות שאני טועה!


תוקן על ידי - נכספהנפשי - 25/11/2005 13:07:11

שמעתי חידוש יפה על המושג "תרועה"

מלשון "אהבה" ו- "רֵעות" ו/או "שמחה", שנאמר: "ותרועת מלך בו" דהיינו "אהבת המלך בו" . מקווה שזה קשור איכשהו!