האין זה כך שהאפשרות השניה היא בעצם גם סוג של חוסר מאמץ?

לדעתי הרצון להאמין שהאמת לא נכונה נובע מאיזה שהוא רצון לחוסר מאמץ, ולהישארות בדרך הקלה.

יצחק, אני חושב שאתה צודק. כמובן שאף אחד אינו יודע בודאות את הכל, וזה מפני שהאנושות עדיין לא התאמצה מספיק כדי להגיע לאמת.

לגבי הפרט, אני חושב שאפשר לקחת את הדברים שלך לדברים שביכולתו של אדם לעשות. כלומר, אם יש לך ספיקות בבחירות שאתה אמור לעשות, אז סימן שלא מספיק דרשת בעניין, או שלא מספיק התאמצת לקיים דברים אחרים שכן יש לך ודאות בהם. מכל מקום, זה קשור למאמץ.

אההה, שכחכתי לומר לכם תודה על התגובות
ותודה לצחי על העזרה בהבנת כמה דברים חשובים ( אני לפחוט מקווה שאני מבין :) )

תודה ! :)

יצחק: ייתכן שהפסוקים שהבאת נאמרו לציבור (כמו שניתן להסיק מההקשר שבו הם מופיעים).
אם כך, ייתכן שכל הכותבים כאן צודקים:
* האדם היחיד עלול להיות בחוסר-ודאות גם אם יתאמץ מאד (כדעת נכספה-נפשי);
* אך לעם-ישראל כולו מובטח שיגיע לוודאות, אם יתאמץ מספיק (כדעת יצחק, צחי והקורא).

ודאות רק לגבי בחירה בתוך מצב נתון

אין לי ודאות בכך שיש אלוהים שיכול להורות אותנו בהתאם לתכלית או לסדר הנכון שצריך להיות ביקום.
ואם יש אלוהים שיכול להורות אותנו בהתאם לתכלית או לסדר הנכון שצריך להיות ביקום,
אין לי ודאות שהוא האלוהים שדיבר אל אבותינו או כרת עימם ברית.
ואם אלוהים דיבר אל אבותינו וכרת עימם ברית,
אין לי ודאות שמשהו מן הדברים שאמר או תכני הברית נמצאים בתנ"ך.
ואם דברי אלוהים ותכני הברית שכרת עם אבותינו מצויים בתנ"ך לפחות חלקית,
אין לי ודאות שיש מהם רלוונטיים לגבי ימינו.
ואם דברי אלוהים ותכני הברית מצויים בתנ"ך חלקית ויש מהם רלוונטיים לגבי ימינו,
אין לי ודאות בכך שאנו יכולים להבין את כוונתם האמיתית, כי כמו שאני אומר בתפילותי לאלוהים לאחרונה: "איך אדע מה שובש ומה עוות, מה הוסף ומה הושמט?"
ואם דברי אלוהים ותכני הברית מצויים בתנ"ך חלקית ויש מהם רלוונטיים לגבי ימינו, וגם יש בימינו דרך להבין את הכוונה האמיתית של חלק מהם,
אין לי ודאות שאני עכשיו מבין את הכוונה האמיתית לגבי אף תוכן מסוים, למשל שאסור לי להדליק אש מחר כי זה שבת.

אבל אם אכן ההבנה שלי שאסור לי להדליק מחר אש כי זה שבת, קולעת לכוונה האמיתית של דבר אלוהים אשר רלוונטי לימינו, אז אני לא רוצה להדליק אש מחר.
למה?
כי אני רוצה לפעול בהתאם לתכלית או לסדר הנכון שצריך להיות ביקום הזה – "התכלית העליונה" או "הסדר הכולל והנצחי".

יש לי ודאות שההסבר הטוב ביותר שיש לי לגבי עצמי אומר שזהו רצוני העיקרי. להלן אקרא לו – "השאיפה הקיומית".
זה שורש הודאות.
מכאן אפשר להתחיל לבנות ודאויות נוספות, אשר כולן מותנות בשאיפה הקיומית. אלו הן ודאויות לגבי מה צריכות להיות הנחות העבודה שלי בחיים ברגע זה. "צריכות להיות" – כדי להגשים את שאיפתי הקיומית.

הטעות הפילוסופית היא לייחס ודאות לאמירות שלנו על המציאות החיצונית כשלעצמה. הודאות היחידה שהאדם יכול להגיע אליה היא ודאות לגבי מה הבחירה שהוא אמור לבחור בה בסיטואציה מסוימת, מתוך הבנתו המוגבלת העכשווית. גם לאמץ הנחת עבודה לגבי המציאות זו בחירה. ולכן יכולה להיות לאדם ודאות שברגע מסוים הוא אמור לבחור בנחת עבודה מסוימת.

מתוך נסיון להגשים את שאיפתי הקיומית במצבי הנתון העכשווי, יש לי ודאות שברגע זה מערכת הנחות העבודה שלי בחיים צריכה לכלול את ההנחות הבאות:

יש אלוהים שיכול להורות אותנו בהתאם לתכלית או לסדר הנכון שצריך להיות ביקום.
הוא האלוהים שדיבר אל אבותינו וכרת עימם ברית.
דברי אלוהים ותכני הברית שכרת עם אבותינו מצויים בתנ"ך לפחות חלקית.
יש מהם רלוונטיים לגבי ימינו.

יש לי ודאות בכך שאני צריך לאחוז כרגע בהנחות עבודה אלה, כי אינני יכול להעלות על דעתי דרך אחרת להגשים את שאיפתי הקיומית.

לחפש דרכים אחרות זה טוב! אבל צריך איזון בהקדשת האנרגיות והזמן בין חיפוש דרכים אחרות לבין יישום הדרך שכבר יש לי. אסור לי להזניח את הנחות העבודה שכבר יש לי בטרם אראה דרך אחרת.

לגבי תוכן דברי ה' המצויים בתנ"ך ורלוונטיים לימינו, אני מניח שבין אם אנו יכולים להבין את כוונתם האמיתית ובין אם לא, אלוהים מצפה מאיתנו להשתדל להבין ולהשתדל לקיים כמיטב הבנתנו.


יכול להיות שאני טועה!

אם יש אלהים, אז הוא קיים בלי קשר לשאיפותינו הקיומיות.
נכון. אבל לעולם אי אפשר לדעת אם הוא קיים או לא. צריך להכריע אם להאמין שכן או לא - וזה תלוי בשאיפתנו הקיומית.

ואם הוא נתן תורה, היא מחייבת אותנו בין אם אנחנו שואפים לזה או לא.
צריך להיות מנגנון שכבר טבוע בנו כדי שנדע שמה שצריך לעשות זה התורה של אלוהים. אחרת אין הגיון בדרישה שלו שנקיים אותה. המנגנון הזה הוא השאיפה הקיומית.

מה אם אני שואפת לחיים של אכל ושתה כי מחר נמות?
אז את שואפת בעומק ליבך למשהו אחר לגמרי, לשאיפה הקיומית, אבל מדחיקה את זה. אז את לא מעיזה לראות איך "אכל ושתה כי מחר נמות" סותר את שאיפתך הקיומית.

האם האמת תלויה בשאיפותינו?

לפי הפילוסופיה שלי כל פעילות אנושית מודעת נעשית כמהלך במשחק מסוים, שמשווה לנגד עיניו פועל הפעולה כאילו הוא כפוי עליו. משחק שיש בו מטרה וחוקים.
יש לנו יכולת בחירה איזה משחק לשחק. אנשים לא רוצים להיות מודעים לבחירה הזו, וחושבים שיש משחקים שאנו מבינים באופן פשוט שכפויים עלינו. אבל למעשה, הם הבוחרים לשחק את המשחקים הללו. האדם יוצר את החוקים והמטרה במסגרת פרשנות למה שהוא נתקל בו בחייו. מה שאנו ניתקלים בו בחיינו, אנו חשים באופן לא מילולי - זו האמת שבלתי תלויה בשאיפתנו. אבל כל אמת מנוסחת במילים נכונותה תלויה בשאיפתנו.





יכול להיות שאני טועה!

לגבי הידיעה, משמעות המילה בתורה שונה ממשמעותה בימינו. לדעת בתורה זה קרוב למילה "לחוות" של ימינו. "לדעת כי" זה לדעתי השתכנעות בדבר כתוצאה מחוויה.

לגבי "אתה הראית לדעת כי השם הוא האלהים אין עוד מלבדו.... " אני חושב שלא מדובר כאן בשאלה אם אלוהים קיים או לא - מדובר בתרבות שמאמינה בקיום אל או אלים. הטענה שה' הוא האלוהים שונה מן הטענה שיש אלוהים.

לגבי ירמיהו לא, דעת ה' זה הכרות עם ה', או יחס מסוים לה'. זה לא לדעת שיש אלוהים במובן של ימינו.

בהושע, ידעת את ה' - תבואי ביחסים עם ה'.


לגבי השאיפה, אני מניח שאת בנויה כמוני ולכן אני חושב שיש בעומק ליבך את אותה שאיפה קיומית. הנחה זו עוזרת לי להבין אנשים כבר שנים, זה לא מוכיח אבל מחזק.

אני מאמין שאפשר להגיע להכרה בשאיפה הקיומית בתוכנו, ואז כל שאר השאיפות כבר לא עומדות באותה רמה, ומבינים שהשאיפה הקיומית היא הנכונה והאמיתית.

יכול להיות שאני טועה!