מאמר זה הינו פיתוח של מאמר קודם שעסק בנושא כרקע להצעת חוק כנגד כת השטן. במאמר זה אני מציע דרך שבה הרעיון האמוני של אמת מוחלטת יכול להשתלב בכפיפה אחת עם השקפות פוסט-מודרניות ופלורליסטיות הטוענות לקיומם של אמיתות רבות.
-------------------------------------------------------------------------------------
הדרך בקבלת התורה האלהית והשגת דעת ה' היא על-פי העקרון של 'נעשה ונשמע' , שאותו גילה עם ישראל כשהוצעה לו תורת חיים מפי האלהים. המתמיד בדרך זו מובטח לו שימשיך להתקדם הלאה ללא נסיגות. רבים מבינים את הרעיון שעומד מאחורי אמרה זו, שיש לקיים את מצוות ההלכה גם כשלא מבינים אותם. כלומר, לא צריך ללמוד כל דבר לפני שמחליטים לעשותו, אלא פשוט לעשות ורק לאחר העשייה מגיעה ההבנה. הבעיה בפירוש זה היא שלא נאמר 'נעשה ונבין', אלא 'נעשה ונשמע'. על איזו שמיעה מדובר שם? בכלל כיצד ניתן לעשות לפני ששומעים מה יש לעשות?
ברצוני להציע כאן במאמר זה פירוש אחר לרעיון, שלעניות דעתי אפשר למצוא לו עיגונים רבים במקורות שונים לאורך הדורות. נראה שהתשובה השרשית לשאלות שהצגתי, ואולי אף לכל בלבול ודילמה בחיים, מופיעה בפסוקים המפורסמים בסוף ספר דברים פרק ל:

כִּי הַמִּצְוָה הַזּאת אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא-רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמר מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמר מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ:

רבים מפרשים פסוקים אלו כאילו התשובה שכולם מחפשים למשמעות החיים והדרך להגיע אל האושר מצויה בתוך כל אחד ואחד מאתנו. לעניות דעתי, יש כאן טעות יסודית הנובעת מהשאלה הלא נכונה שאנשים שואלים. התשובה אכן נמצאת בתוך פינו ולבבנו, אך השאלה היא לא כיצד להגיע אל האושר המוחלט, אלא השאלה היא: מה היא המצוה? מה מוטל עלינו לעשות מתוקף תפקידנו ויעודנו בעולם? והנה באה התורה ואומרת לכל אחד ואחד: אני לא אתן לך את התשובה לשאלה מה היא האמת המוחלטת, אלא אתן לך דרך להגיע אליה. תברר בתוכך מה היא מצוותך המצויה בפיך ובלבבך, תקיים אותה ואז תבין. מה בדיוק תבין? תבין את המצווה הבאה שעליך לקיים. במילים אחרות , לכל אחד ואחד יש מצוות בפיו ובלבבו. מצוות אלו הם למעשה דברים שאדם אומר לעצמו מידי יום שעליו לעשות, ובדרך כלל אינו מקיים אותם. אלו דברים ברורים, שאין לו ספק בהם, אך בכל זאת הוא ממשיך לא לקיימם, ומעדיף לעסוק בדברים הפחות ברורים, בגלל שהם יותר קוסמים לעין, הם יותר רומנטיים, ולכן הם יוצרים אשלייה שהדרך לאמת היא פשוטה וקצרה, ורק צריך להשיג את הקוד המתאים, אם קצת מזל ואז מגיעים לחיי האושר. הסימפטום הגרוע ביותר הוא שאדם ממשיך לעסוק בלימוד ללא עשיה. חז"ל ידעו לתת הגדרה קולעת למצב זה :

הוּא הָיָה אוֹמֵר, כּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת. וְכל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת (אבות ג ט)

הוּא הָיָה אוֹמֵר, כּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז), וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלא תֵשֵׁב. אֲבָל כּל שֶׁמַּעֲשָׁיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלא יִרְאֶה כִי יָבא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, ובִשְׁנַת בַּצּרֶת לא יִדְאָג, וְלא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:


כך לדוגמא: אדם שיודע שעליו להפסיק לעשן, ורוצה להפסיק לעשן, לא עושה זאת מפני שזה קשה לו, למרות שהדבר מביא לו סבל רב. במקום זאת הוא מחפש פתרונות קסם לסבלו בכל מיני סדנאות שונות אשר מבטיחות לו את מבוקשו. עבודת ה' צריכה להתחיל במצווה הכי ברורה, שלרב גם הינה המצווה שקשה ביותר לקיימה. היא היא האתגר הגדול, שבאמצעותה ניתן להתקדם הלאה, מכיוון שלאחר שעושים מצווה זו, מצווה אחרת שנכונותה או פרטיה לא היו ברורים, הופכת להיות ברורה. המחלוקות נפתרות, והספקות לגביה נעלמים. כך גם כל יהודי המתחיל לחזור בתשובה, עליו להתחיל במצוות הברורות ביותר לו, שאין לו ספיקות לגבי אמיתתם, ורק לאחר מכן המצוות האחרות יתבהרו בפניו. מסיבה זו, חוזרים בתשובה רבים המתחילים את דרכם דרך לימוד קבלה, ומקבלים על עצמם מנהגים ועניינים קבליים שונים, שאינם כלל מצוות. בסופו של דבר הם עוברים משבר קשה אשר בו נפסק תהליך התשובה, או שבעקבותיו יוצרים לעצמם דת חדשה מבולבלת לחלוטין, ורק במיעוט מהמקרים עושים תשובה אמיתית, ומתחילים מהתחלה בדרך הישר המבוססת עשיה לפני לימוד נוסף.
מימד נוסף להסתכלות על רעיון זה הוא הפער בין אנשים בעלי השקפה דתית מסורתית לבין אנשים אשר עוסקים בחיפוש האמת. הראשונים לרוב מניחים שלגבי הפרט, האמת כבר מצויה ונגישה לו. כדי לדעת אלו מעשים עליו לעשות הוא פשוט צריך ללמוד את ההלכה. ברור הוא, שאף לא יהודי אחד בימינו מקיים את כל השולחן ערוך, אבל התפיסה בעולם הדתי היא שאנשים נמדדים באופן כמותי לפי קרבת אורח חייהם להלכות השו"ע. מכאן שאדם שרוצה ללכת בדרך האמת שכבר מצויה לפניו, עליו לבחור במצוות מסוימות שאיתם הוא יתחיל ללכת. מכיוון שהקרטריון שעומד לנגד עיניו אינו זה שהוזכר לעיל, כדבר הברור ביותר לו, אזי הוא יעדיף קטריון אחר. ככל הנראה, הוא יבחר לעשות את המצווה המקובלת ביותר, או בזו שהכי קל לו להתחיל איתה. מכאן כבר אפשר לראות את הדרך לעוות הגדול של התורה ביהדות ימינו. בסופו של דבר המצוות שאדם בעל גישה מעין זו יבחר, יהיו המעשים שהחברה בחרה לנהוג על-פיהם, שהם למעשה "המצוות" הקלות ביותר ליישום. תיאור זה הוא אמנם פשטני במובן מסויים, מפני שאפשר להצביע על הרבה מצוות שאינן קלות, שאותן בחרה היהדות לשים במרכזה, אבל אם בוחנים את המגמה הכללית אפשר לראות שהיהדות עשתה לעצמה חיים קלים.
לעומת זאת, דורש האמת שבוחר בדרך של נעשה ונשמע שהוצעה לעיל, יוצא מתוך נקודת הנחה שהאמת תחשף לפניו בשלבים. ככל שהוא ייטיב ללכת בה, כך הוא יזכה לאמיתות נוספות. דרך זו יוצרת עבור ההולך בה זהות מלאה עם האמת שאותה הוא רוכש, ומכך נוצר עבורו חיבור אמיתי עם המצוות שאותם הוא מקיים. מלבד זאת, המצוות שיקיים יהיו ככל הנראה המצוות החשובות ביותר לגביו ולגבי החברה שבה הוא יושב. המצוות בתהליך זה לא יהפכו לתרבות המונעת מכח האינרציה, אלא אורח חיים חיי ואמיתי. ההולך בדרך זו נמצא בשיח מתמיד עם ה' חונן הדעת, ולא מאבד את הקשר עמו. ההולכים בדרך הראשונה יטענו, אמנם, שדרך זו מסוכנת מפני שהיא מאד סובייטיבית, ויכולה להוביל לטעויות גדולות. לעניות דעתי, כל דרך שהיא אמיתית, טומנת בתוכה גם סיכונים רבים.
הדרך של דורש האמת היא למעשה דרך הנותנת מקום נכבד לאמת הפרטית של כל אחד ואחד. היא דרך שרואה באמת זו חלק ממכלול אחד של האמת האחת. אם זאת, יש לזכור שהאמת הסובייטיבית של הפרט אינה בעלת משמעות, אלא אם כן היא נובעת מחתירה ושאיפה להיות חלק מהאמת האחת הגדולה והבלתי תלויה. ללא הכרה בכך שישנה אמת מוחלטת אחת, אין כל מקום לדבר על אמת פרטית, מכיוון שהאמת הפרטית נוצרת על-ידי הפרט בכך שהוא מנסה לברר, אמנם רק באמצעות עיניו, מה באמת נכון. אמת זו שנוצרת מתוך מחשבה ולא גחמה רגעית, באמת שואפת לאמת מוחלטת מכיוון שהיא נעשית מתוך מחשבה. המחשבה פועלת על-פי כללים לוגיים של החושב, וכללים לוגים אלו נחשבים בעיני החושב כאמת מוחלטת. גם שני אנשים פוסט-מודרניסטים המנהלים ביניהם שיח, מניחים שאפשר לטעון טענות על בסיס דברים מוחלטים המוסכמים בין השניים. לכן אי אפשר לטעון שאין אמת מוחלטת, מכיוון שאם אין אמת אז אין גם טענות. אי לכך האמת האישית של הפרט ערכה הוא רק בכך שהיא שואפת להתאחד עם אמת גדולה ממנה.
זו אולי בדיוק עניינה של התורה הכתובה, שהדברים בה אינם מוחלטים וברורים. זאת מפני שהתורה דורשת בירור. אם בודקים מה הן המילים המצויות במרכז הטקסט של התורה מגלים את צמד המילים 'דרש דרש' (ויקרא י טז). הפעל ד.ר.ש. במקרא פירושו לברר מתוך תביעה. זהו דרכו של עולם, דרכה של תורה ודרכו של ה' לחינוך האדם. חינוך חייב להיות מבוסס על שאלות של התלמיד, ותשובות של המורה. זהו גם עניינו של חג פסח, שהינו חג השאלות, ופותח את לוח השנה הישראלי.
אם כך, ברגע שמניחים שאת חוסר הבהירות של התורה הכתובה אפשר פשוט למלא במסורת, שכביכול, התקבלה בסיני, אזי חוטאים לרעיון היסודי של התורה. התורה שבעל-פה האמיתית אינה דבר שנמסר למשה בסיני, אלא הדרישה/בירור/חיפוש שאנו עושים בה. חז"ל במידת מה אולי הבינו זאת, אבל לא היו מסוגלים להשתחרר מן האמונה שהמסורת הפרושית הינה למעשה מסורת שניתנה למשה בסיני ולכן לדרישתם לא היתה הפתיחות הדרושה לבירור האמת.
לסיכום, הרוצה ללכת בדרך ה', עליו ללכת בדרך של דרישת ה'. דרישה זו מתחילה בבקשת מעשה שיש לעשותו. את מעשה יש לחפש בדבר הברור ביותר שאדם חוזר ואומר לעצמו שעליו לעשותו. לאחר עשייה זו האדם מקבל יכולת לברר דברים נוספים, שכתוצאה מכך הופכים להיות ברורים יותר. הבירור צריך להעשות באמצעות שאלות ובקשה מה' שיסייע במציאת התשובה. הבקשה צריכה להיות חופשית לחלוטין מפחדים ושיקולים זרים, ועם נכונות מלאה לקבל גם תשובה שתסתור הנחות יסוד, שעד כה היו בלתי ניתנות לערעור. אל לו לאדם לחפש תשובות רחוק מידי או לחשוב שכל המצוות שעליו לעשות מוגשות לו על מגש של כסף, אלא להבין שכל מה שעליו לדעת בכל רגע נתון כבר ידוע לו, ועליו רק לחשוף את המעשה הבא שעליו לעשות.




תוקן על ידי - zachiz - 03/09/2004 13:53:02

תוקן על ידי - zachiz - 03/09/2004 13:53:39

תוקן על ידי - zachiz - 03/09/2004 13:54:04

נ"נ: בכל אופן, בלי קשר לשאלה האם אני מפרש נכון את הפסוקים, האם אתה מסכים לרעיון של המאמר?

אוסיף עוד משהו -
אני חושב שה' מתייחס אלינו כאל קולקטיב בעיקר. הוא לא שב אלינו להדריכנו כי רובנו הגדול לא מעוניין בזה מספיק.
אני לא מצפה שאגיע לסבירות גבוהה אי פעם לגבי כוונת המצוות עליהן כתוב בחומש בלי שה' ישוב להדריכנו.

יש מסר נוסף כאן שאני מסכים עימו - שמתקדמים לאט לאט, תוך שילוב מאוזן בין חיפוש ליישום. אתה מיישם מה שהכי נראה לך כרגע, ואתה מקדיש זמן לחקור ולהבין עוד יותר, וכשאתה מבין יותר טוב אתה מיישם את הבנתך החדשה, וכן הלאה.
דרך זו מביעה הכי טוב את הרצון לעשות את הטוב בעיני ה' - אי אפשר להפסיק לגמרי לחפש הבנה יותר טובה, ואי אפשר להפסיק את היישום של מה שהבנת עד כה.

יכול להיות שאני טועה!

אני חושב שבדרך הטבע היישום משפיע על המשך הלימוד.
למשל כאשר מיישמים בעצם מפרשים את מסקנות הלימוד בדרך הכי מדוייקת - וכך ניתקלים בבעיות שלא ראינו קודם.

אמת זו תאימות. כלומר, ככל שטענה מסויימת תואמת יותר לנתונים אחרים בסביבתה, כך היא יותר אמיתית.

ברוכים הבאים ספקספקא,

המושגים שלנו של עשיה ושמיעה הם אחרים, וברוח הדברים שכתבת זה באמת לא משנה. מה שחשוב זה הרעיון שניסיתי להעביר, וזה גם לא משנה אם זה הפירוש הנכון של נעשה ונשמע.
שמיעה אצלי היא הפנמה והבנת הדבר כהווייתו, ולא רק באמצעות החושים. הראיה לעומת זאת, היא הדבר החיצוני, שקולט את העצם רק על-פי נקודת מבט מסויימת, שגם היא קולטת רק את הגבולות החיצוניים שלו. שמיעה לעומת זאת, קשורה לקליטת הפנימיות של הדבר, וגם קשורה לנבואה.

מכל מקום, לגבי הרוח הפוסטמודרנית שמשתמעת מדבריך, הייתי רוצה שתדע שרובם המכריע של חברי הפורום הזה מאמינים שהאמת היא אחת, ללא תלות באופן שאנו תופסים אותה. מסיבה זו יש מקום לשאוף אליה, ולדבר על מושגים של טוב ורע, שהרי אחרת, לא ניתן לבוא בטענות כלפי אדם כלשהו, רשע ככל שיהיה, מפני שזו האמת שלו.
מכל מקום, במאמר שלי לא טענתי שהטוב ורע ברורים, המאמר דן בדרך לברר את הטוב והרע. כן טענתי שתמיד ישנם מספר דברים שברורים לאדם, שמהם הוא צריך להתחיל את דרכו.