תאוריה של א. רופא על אידיאל "ספר התורה"
את הדברים הבאים סיכמתי מן השעור של פרופסור אלכסנדר רופא. הם לא משקפים את דעתי האישית, אבל מעניינים אותי.
לדעת רופא היצירה של התורה היא תהליך המלווה את תולדות ישראל משהו כמו 800 שנה, מ1150 לפנה"ס ועד 350 לפנה"ס. זו יצירה הדרגתית כשב 622 לפנה"ס הופיע ספר התורה הראשון ע"פ טענתו של קויפמן.
אנו מוצאים הרבה עדויות מתקופת בית ראשון שהתורה הייתה בידי הכוהנים (כנראה עוברת מאב לבן).
המושג "תורה" היה גם המושג להלכות הכהנים (זאת תורת ה...).
לפי שימוש המושג בחומש, ניתן לראות שהיו תורות תורות ולא ספר תורה ידוע אחד.
עדויות לכך שהתורה בידי הכוהנים בזמן בית ראשון:
1. הושע ד 6:
(4) אַךְ אִישׁ אַל יָרֵב וְאַל יוֹכַח אִישׁ , וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן: (5) וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם וְכָשַׁל גַּם נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה , וְדָמִיתִי אִמֶּךָ: (6) נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת , כִּי אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ ואמאסאך [וְאֶמְאָסְךָ קרי] מִכַּהֵן לִי וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי: (7) כְּרֻבָּם כֵּן חָטְאוּ לִי , כְּבוֹדָם בְּקָלוֹן אָמִיר: (8) חַטַּאת עַמִּי יֹאכֵלוּ , וְאֶל עֲוֹנָם יִשְׂאוּ נַפְשׁוֹ: (9) וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן , וּפָקַדְתִּי עָלָיו דְּרָכָיו וּמַעֲלָלָיו אָשִׁיב לוֹ:
???יש כאן פנייה אל הכהן מדמויות שאינן כוהניות.??? *** אולי הכוונה שהכהן מאס את הדעת, שכח את התורה, ועל כן אינו מלמד את העם.***
2. ירמיה יח 18:
(18) וַיֹּאמְרוּ לְכוּ וְנַחְשְׁבָה עַל יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבוֹת כִּי לֹא תֹאבַד תּוֹרָה מִכֹּהֵן וְעֵצָה מֵחָכָם וְדָבָר מִנָּבִיא , לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן וְאַל נַקְשִׁיבָה אֶל כָּל דְּבָרָיו:
אויביו של ירמיה חורשים מזימות כנגדו. לכהן משויכת התורה. התורות של הכוהנים הם חוכמת עבודתם בניגוד לחכם המייעץ.
עדות לכך שהתורה בידי הכוהנים בזמן גלות בבל:
[יחזקאל ז] (26) הוָֹה עַל הוָֹה תָּבוֹא וּשְׁמֻעָה אֶל שְׁמוּעָה תִּהְיֶה , וּבִקְשׁוּ חָזוֹן מִנָּבִיא וְתוֹרָה תֹּאבַד מִכֹּהֵן וְעֵצָה מִזְּקֵנִים:
עדויות לכך שהתורה בידי הכוהנים בזמן בית שיבת ציון:
1. [חגי ב] (10) בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ , הָיָה דְּבַר יְהוָה אֶל חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: (11) כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת , שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר: (12) הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל הַלֶּחֶם וְאֶל הַנָּזִיד וְאֶל הַיַּיִן וְאֶל שֶׁמֶן וְאֶל כָּל מַאֲכָל הֲיִקְדָּשׁ , וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא: (13) וַיֹּאמֶר חַגַּי אִם יִגַּע טְמֵא נֶפֶשׁ בְּכָל אֵלֶּה הֲיִטְמָא , וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא: (14) וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם יְהוָה וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם , וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא: (15) וְעַתָּה שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה , מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל יְהוָה:
בפסוקים 11-13 ה' אומר לחגי לשאול את הכוהנים תורה בשאלות טומאה וטהרה. רופא: לכאורה זה מוזר שהנביא צריך לשאול את הכהן והוא לא מקבל ישירות מה' - אלא שזו הייתה סיסטמה של הפרדת רשויות מסוימת, כשלכוהנים הגדרת תפקיד ברורה.
2. דוגמא מאוחרת עוד יותר ממלאכי ב' 4-6:
(4) וִידַעְתֶּם כִּי שִׁלַּחְתִּי אֲלֵיכֶם אֵת הַמִּצְוָה הַזֹּאת , לִהְיוֹת בְּרִיתִי אֶת לֵוִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: (5) בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי , וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא: (6) תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו , בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן: (7) כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ , כִּי מַלְאַךְ יְהוָה צְבָאוֹת הוּא: (8) וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה , שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: (9) וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם , כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה:
בשלב כלשהו חל מהפך מסוים שבא לידי ביטוי באמנה שנערכה בסביבות 450, אז הקריא עזרא את ספר התורה באוזני העם ונשבעו לשמור את חוקיו (נחמיה ח-י). אז התורה מופקעת מידי הכוהנים והופכת להיות ספר תורה אחד נחלת הכלל. אז האידיאל הדתי הוא לימוד ספר התורה ע"י כל אדם ואדם. עורכים הציבו את האידאל הזה עומד בראשי קבצים או חתימתם: חתימת קובץ נביאים, יהושע א, תהלים א.
1. בחתימת מלאכי, חתימת קובץ נביאים, שנכתבה בזמן מאוחר, התורה מיוחסת למשה שאותה ה' ציווה על כל ישראל:
[מלאכי ג] (22) זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי , אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים: (23) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא , לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: (24) וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם , פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם:
2. בדה"ב יז 7-9 (לדעת רופא 4 לפנה"ס):
(7) וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו לְבֶן חַיִל וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ , לְלַמֵּד בְּעָרֵי יְהוּדָה: (8) וְעִמָּהֶם הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְיָהוּ וּזְבַדְיָהוּ וַעֲשָׂהאֵל ושׁמרימות [וּשְׁמִירָמוֹת קרי] וִיהוֹנָתָן וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ וְטוֹב אֲדוֹנִיָּה הַלְוִיִּם , וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים: (9) וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה , וַיָּסֹבּוּ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה וַיְלַמְּדוּ בָּעָם:
סה"כ 16 איש שמתוכם רק שני כהנים, התורה בשלב זה יצאה מרשותם של הכהנים.
3. יהושע א 8:
א, ח לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ: כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאָז תַּשְׂכִּיל. א, ט הֲלוֹא צִוִּיתִיךָ חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל-תַּעֲרֹץ וְאַל-תֵּחָת: כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ.
קיים ספר תורה שלם, מי שלומד אותו זה לא הכהן אלא יהושע כובש הארץ, אשר נהפך ע"י כותב זה לתלמיד חכם של בית המדרש.
4. ההגייה בתורה מופיעה גם בתהילים א':
א, א אַשְׁרֵי הָאִישׁ-- אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.
א, ב כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה, חֶפְצוֹ; וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.
5. ישעיה נט' 21:
נט, כא וַאֲנִי, זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְהוָה--רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וּדְבָרַי אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְּפִיךָ: לֹא-יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ, אָמַר יְהוָה, מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.
לדעת רופא, הכותב איננו ישעיהו השני. הוא משתמש בביטויים נבואיים ומסב אותם על דברי התורה הכתובים.
תיקוני נוסח המשקפים את האידיאל של ספר התורה
1. אנו שבים ליהושע פרק א':
א, ו חֲזַק, וֶאֱמָץ: כִּי אַתָּה, תַּנְחִיל אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם. א, ז רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַתּוֹרָה--אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי, אַל-תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול: לְמַעַן תַּשְׂכִּיל, בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. א, ח לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ: כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאָז תַּשְׂכִּיל.
למה חוזר "ממנו"? אם ל"תורה", היה צריך להיות "ממנה".
בתרגום השבעים אין תרגום למלה "תורה" בפסוק 7, היא מושמטת. רופא סובר שלא היה כתוב "תורה" בכתב המקורי. אם מוציאים אותה מקבלים את הביטוי השגור "ככל אשר צוך", למשל ביהושע יא 15:
יא, טו כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן-צִוָּה מֹשֶׁה אֶת-יְהוֹשֻׁעַ; וְכֵן, עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ--לֹא-הֵסִיר דָּבָר, מִכֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה.
טענת רופא היא שנעשו ביהושע א שתי פעולות של עריכה במגמה לחזק את האידיאל התורני, פעולה עריכתית נעשתה בפסוק 8 ופעולת מעתיק שהוסיף מילה בפסוק 7.
2. תהילים קכ"ב:
קכב, א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, לְדָוִד:...
קכב, ג יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה-- כְּעִיר, שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו.
קכב, ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי-יָהּ--עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל: לְהֹדוֹת, לְשֵׁם יְהוָה.
לפי רופא, עדות מופיעה כאן במשמעות "חוק".
אבל בקומראן ב- QPsª11 ( (DJD4מופיע במקום עדות לישראל "עדת ישראל".
בעד נוסח אחר symmachus במקום עדות: ekklesia ???
כלומר, רואים בנה"מ תפיסה שהעלייה לרגל היא חוק שכתוב בתורה, וזה מה שראוי להדגיש.
3. [דברים כט] (9) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם ... (11) לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ , אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: ... (17) פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם , פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה: (18) וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ , לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה: (19) לֹא יֹאבֶה יְהוָה סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה , וּמָחָה יְהוָה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: (20) וְהִבְדִּילוֹ יְהוָה לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל , כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה: ... (23) וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת , מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה: (24) וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם , אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (25) וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לָהֶם , אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם: (26) וַיִּחַר אַף יְהוָה בָּאָרֶץ הַהִוא , לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה: (27) וַיִּתְּשֵׁם יְהוָה מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל , וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה: (28) הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ , וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:
"למען ספות הרווה את הצמאה" – הארץ היבשה תאכל עם הארץ המושקית. כלומר משל שכוונתו שהחוטא יחסה בצילם של צדיקים. לפיכך ה"נגלות" בפסוק 28 מתייחסות לחטאים גלויים שעל הקהילה להעניש את היחידים עליהם, ואילו הנסתרות – אלוהים יעניש.
תיקון הנוסח:
תרגום השבעים נותן את הביטוי ספר התורה גם במקומות ההם גם ב 19 וב 26, אשר בנה"מ מופיע בהם רק "ספר".
לטענת רופא, מדובר היה בפסוקים המקוריים כאן על כריתת ברית, וההתייחסויות הן לספר בו נכתבה הברית, אשר לא כונה "תורה". יותר מאוחר ספר זה הפך להיות "ספר התורה".
רופא על "הברית בארץ מואב": באר שבע, כרך ב'. מצולם ב: א. רופא, מבוא לספר דברים, ירושלים תשמ"ח.
|
|
