המידה הראשונה שיש לרכוש כאשר רוצים לפתח את היכולת לשמוע את קול ה', היא מידת ההקשבה.

שמעתי פעם שיעור מאלף על הפרקים הראשונים של ספר שמואל, שבהם מופיע הרקע ללידתו. לא אכנס לפרטים, אבל באותה תקופה הנבואה היתה מאד נדירה וחיכו לאדם שיפרץ את שערי הנבואה שוב "והנער שׁמואל משׁרת את-ה' לפני עלי ודבר-ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ".

כל הסיפור של חנה הוא סיפור של הקשבה. יש לך צרה וכואב לה, ולכל מי שהיא מספרת על צרתה, מייד נותן לה פתרון ולא ממש מזדהה איתה. אף אחד באמת לא מקשיב לה, ואף אחד לא מבין אותה. יש שם גם משחק עם השרש ש.א.ל. גם במובן של to borrow וגם במובן to question.

היא שואלת בן מה' והוא עונה ונותן לה בן, והיא משאילה אותו לה' לכל חייו. כששמואל גדל הוא מתחיל לשמוע את קול ה'. הוא שומע קול ממשי, וחושב שזה עלי, הכהן הגדול במשכן, לאחר שלוש פעמים שהוא בטוח שעלי קורא לו, עלי מבין שמדובר בקול ה', ואומר לו שעליו לחזור להיכל ולומר "דבר ה' כי שׁמע עבדך". מה שמדהים הוא שה' נותן לו נבואת פורענות על בית עלי, דבר אשר מסבך קצת את שמואל. אבל הדבר אינו מונע משמואל למסור לו את הבשורה הרעה. זו תכונה נוספת בנבואה, שצריך פתיחות מירבית לקבל את האמת, גם כשהיא אינה מתאימה לי, ויכולה לסבך אותי עם האנשים שאני כביכול תלוי בהם.

נבואות רבות ניתנו לאנשים עם יכולת מרידה. הנבואות שמשה היה אמור למסור לעם ולמלך מצריים, היו בעיני המתבונן מבחוץ כמעשה טירוף. הנביא הוא אדם שמצליח להגיע למידה כזו של אמונה באמת , כך שהדבר נראה מבחוץ כהקרבה עצמית.

החברה לכל אורך התנך וההיסטוריה נמצאת בתחרות עם ה', ולכן כשהחברה מושחתת הנביא לפעמים צריך פשוט לצאת ממנה וללכת להתבודד במדבר. המחשבה שלנו בחיינו היומיומיים של מה יגידו החברים? או כיצד העולם יגיב? היא אחד המכשולים לנבואה. היא המכשול שלא מאפשר לנו להקשיב.

מכשול נוסף היא גאווה יתרה בדרך החיים שלנו, ובאמונות שלנו, בכך שאף אחד אינו יכול לערער עליהם. יש אנשים שכל כך משוכנעים באידיאולוגיה שלהם, כך שגם אם היא תכלול אמונה ברעיון הנבואה, ברגע שיגיע נביא שימסור להם מסרים הסותרים את דרכם ואפילו את עיקרי האמונה שלהם, מייד יגידו שהוא נביא שקר. זה מה שעשתה היהדות במשך הדורות, ובכך דחקה את הנבואה לפינה מאד מצומצמת. הרעיון שנביא אינו יכול לסתור דבר מהתורה, ושאת התורה החכמים קובעים ולא הנביא, הוא אחת הסיבות שהנבואה נעדרת מעם ישראל.

זה לא אומר שהתורה אינה נצחית, ושה' מבטל כל יום דברים מהתורה, אבל אסור לצמצם את ה' לתורה שהוא נתן. אם יבוא נביא ויגיד לנו שאנחנו לא מבינים נכון את התורה, או שמצווה א' או ב' אינם תקיפות לימינו, ומבקומם צריך לקיים מצוות אחרות, אז מייד ידחו אותו הרבנים בטענה שהוא נביא שקר. ה' נתן לנו קרטריונים מאד ברורים כיצד בוחנים נביא אמת, וקיום מצוות התורה אינה אחת מהם.
קחו לדוגמא את עניין הפיאות שהתעורר לאחרונה. הוכח מעבר לכל ספק ש80% מהפאות, שהן הפאות מהודו, יש בהן הנאה מעבודה זרה של נשים הודיות שמקריבות את שערן לפולחן מסויים. כל גדולי הרבנים של העדה החרדית הוציאו פסקי הלכה שאסור להשתמש בפאות אלו, אבל בחב"ד ראו קושי רב לקבל זאת. כל זאת למה? מפני שהרבי מילובביץ עסק בנושא בזמנו ופסק שאין לחשוש מעבודה זרה בפאות אלו. הוא לא חקר זאת כמו מספר שליחי בתי הדין שיצאו מישראל לאחרונה ובדקו את העניין לעומק. אבל בחב"ד קשה מאד לקבל שהרבי טעה בדבר כלשהו, מפני שהוא למעשה התורה. משום כך, בחב"ד לעולם לא תהיה אפשרות לקבל נביא אמת , מפני שככל הנראה הוא לא יכיר בכך שהרבי שלהם הוא המשיח, ולכן תמיד יחשב משיח שקר.

אבל הדבר אינו נכון רק ליהדות, אלא גם לאידיאולוגיות אחרות. גם בבודהיזם אין ממש פתיחות, וברגע שמטילים ספק במספר עקרונות ומראים סתירות לוגיות, אז הבודהיסט ישר תוקף את הספקן בכך שהוא משתמש בשכל שלו, ולכן הוא לא מצליח להתחבר לעקרונות הבודהיזם. באופן כללי, כדאי לדעת, שבכל ויכוח כאשר צד אחד מתחיל לומר דברים בגנות האישיות של השני, במקום להתמודד עם הטיעונים שלו, סימן שאותו צד הפסיד את הויכוח ואינו נאמן יותר לאמת.

לסיכום, בשביל לשמוע את קול ה' צריך ראשית כל לדעת לשאול שאלות נכון. לשאול עם רמת פתיחות מאד גבוהה הכוללת נכונות לקבל כל תשובה שבעולם. הדבר מוביל להקשבה, וצריך לתרגל את ההקשבה בחיי היום יום עם אנשים אחרים. פשוט לשמוע אותם, ולהזדהות איתם מבלי לתת להם מייד פתרון ולהגיד להם מה אנו חושבים. למעשה כל העניין הזה נכלל ביכולת קבלה. צריך לדעת לקבל תורה ולא ליצור אותה בעצמי.
מעבר לזה צריך גם את הנכונות לעשות את דבר ה' שאותו אני מקבל מה'. לפעמים זה מסוכן או דורש הקרבה חומרית מסויימת (איבוד מקום העבודה, פגיעה באגו העצמי וכד'). אבל בלי דבר ה' שמוביל למעשה , לא תהיה עוד יכולת לשמוע את דבר ה'. זה עניינו של בלעם, שבתחילה הפגין נאמנות מוחלטת לאמת האלהית, אבל לאחר שחשב לנסות שוב לשאול את ה' כדי לקבל תשובה אחרת שמתאימה לרצונותיו, ה' באמת נתן לו תשובה מעורפלת יותר מהתשובה המוחלטת והברורה הראשונה. לאחר שיצא לדרך , כבר לא יכל כלל לשמוע או לראות את דרך ה', שאפילו האתון שלו ראתה. במילים אחרות, כדי לשמוע את קול ה' צריך פתיחות גבוה לשאול את ה' את השאלות בצורה הנכונה, ולשמוע את האמת ממנו. אבל אם לא מזדהים עם אותה אמת, דבר שבא לידי ביטוי במעשים אז קול ה' ילך וידעך, ואז צריך לנסות להבין את קול ה' רק על-פי סימנים בדרך (כמו במקרה של אתון בלעם).
כך גם במקרה של יונה, הוא היה מסוגל לשמוע את קול ה', אבל ברגע שברח משליחותו, ה' לא אמר לו לחזור לדרכו אלא נתן לו סימנים בדרך שהחזירו אותו לייעודו.


תוקן על ידי - zachiz - 18/05/2006 22:54:48