האמנם הדברים תלויים רק בנו?
האם הדברים תלויים רק בנו?
אז התשובה היא לא, כמוון.
כי, ברור שכל אחד היה רוצה פשוט להיות מבסוט, עם ביטחון עצמי, חרוץ ושמח.
רק שלכל אחד יש את נקודת הפתיחה שלו, נתוני האופי שלו, שאו מקלים עליו, או ממש מקשים אליו להתקדם ולהתפתח לאן שהוא רוצה.
אז איפה פה הדברים תלויים בנו?? ובכן, הדברים תלויים כמוון באיך אנחנו מתייחסים למה שיש לנו, ואיזה מאמץ אנחנו משתדלים, או לא משתדלים לעשות עם הקלפים שכן יש לנו.
אתם בשוק נכון????? אני יודעת שבחיים לא שמעתם דברים כל-כך שרירותיים (שערוריים? שערוריתיים? איך כותבים את זה??)
סתם קיצרו אני יודעת שאני לא מגלה פה את אמריקה.
פשוט, היתה לי היום דוגמא, ישר מהחיים! שממחישה את העיניין.
טוב אז למי מפה שלא יצא לו לשמוע את התלונות האינסופיות שלי בנושא - אני עושה עכשיו קורס פסיכומטרי.
אז בנוסף לקושי הלימודי המובן מאליו לכולם ובפרט למישהי כמוני עם הפרעות קשב וריכוז, רחפנות כללית, כח רצון מתנדנד ודיכאונות קלים פה ושם, נוסף לו כמוון - הקושי החברתי.
לא אלאה אתכם באיך הדינמיקה החברתית בקורס הדו שבועי הזה הולכת.
אבל בכל אופן, רציתי לספר על היום.
יום טיפוסי בקורס. אמממ, אז ישבתי שם בקורס, בכיתה הומת אדם (בעיקר הומת בנות...) עכשיו, מדי פעם אני מדברת (באופן מאוד מודע ומאולץ כמוון) עם אנשים משם, אבל הרבה פעמים יוצא לי בעיקר לשבת ולצפות באנשים אחרים מדברים. מכירים את המצב הזה, נכון? 
אז, כמוון שבשזמן כזה יש את המחשבות בראש שמאיימות להתפקע, מה? ולמה? ואיך אנשים פה מתחברים אחד לשני ואני לא? על מה האנשים האלה חושבים - או לא חושבים - כשהם מתחברים אחד לשני בכזאת קלות? האם זה תמיד יהיה לי ככה? איך זה שאחרי כל העבודה העצמית שלי ככה זה נראה? ובכלל אין לי כח ואין לי משהו שבאמת בא לי להגיד למישהו פה.
.....
אוקי אז הקושי לגשת לאנשים הוא מצב נתון, כך גם הופעתן של מחשבות כאלה.
השאלה היא מה עושים עם זה?
לאחרונה אני מאוד מאוד משתדלת, לא ליפול לדיכאון, לא ליפול לחשבונות עצמיים, לא לשקוע בעצמי יותר מדי. משתדלת לשמור על ראש רגוע. זותומרת: אוקי, אני לא מדברת עם אנשים פה כרגע ורוב הכיתה מדברת אחת עם השניה, אבל בסדר, אני שומרת על ראש רגוע, אני לא נלחצת מזה, אני פה בשביל ללמוד, וכשיבוא לי אני אפתח איזו שיחה עם מישהו - ככה משהו קליל ולא מחייב.
זה מאוד קשה לבנאדם עם מח היפארקטיבי (הבעיה המרכזית של ח"חניק) לנסות לשמור על ראש רגוע. וגם תוך כדי תהליך כזה צצות לי מחשבות נגדיות בראש (יצר הרע - אם תרצו): "מה זה עוזר לשמור על ראש רגוע? אולי זה נכון שמשהו בך דפוק או שמשהו במצב הזה דפוק? אולי כל מה שאת אומרת לעצמך כדי לנסות להשאר רגועה בכלל לא נכון?"
אני משתדלת להתעלם מהספקות העצמיים האלה, להניח להן ולא להתתייחס אליהן יותר מדי.
מה הפאנץ'? אז, זה לא בדיוק פאנץ', אבל בסוף היום נסעתי הביתה עם שתי בנות מהקורס ודיברתי איתן, מנסה לאזן בין הצד בראש שלי שלא מפסייק לחשוב ולנתח את עצמו ולחשוב איך הוא נראה מהצד ואיך הם נראים ובלה בלה בלה, לבין הדיבור האינטואטיבי הרגשי שפשוט רוצה לצאת החוצה בלי לדפוק חשבון.
והיתה לי דווקא שיחה ממש נחמדה עם אחת מהן, שבהתחלה חשבתי עליה לפרחה מעצבנת חסרת תוכן ובשיחה בדרך הביתה גיליתי מישהי נחמדה ורגועה עם קצת אלמנטים שאני יכולה להזדהות איתם.
חזרתי הביתה מהקורס עם הרגשה ממש טובה, אני אוהבת אנשים!!
כמוון, אני יכולה להתבאס שאני לא ממש מצליחה ליצור חבריות וקשרים במקומות כאלה, אלא רק שיחות סמוק טוק חצי מאולצות, אבל ניחא.
קיצור, אני אומרת שגם במצבים בהם אפשר לתת לראש להפליג למקומות הכי שליליים, חשוב לנסות לשמור על ראש רגוע. לקחת דברים בפרופורציות. לא להנעל כ"כ בתוך עצמך. אנשים לא ניגשים לדבר איתך? במקום להאשים את עצמך, תהיה אתה החבר הכי טוב של עצמך. תהיה אתה חברה נעימה ותומכת לעצמך, במקום לצפות לאנשים רנדומלים שיגשו אלייך לשקם לך את האגו.
אם לא הייתי משתדלת לשמור על פרופורציות וראש רגוע, סביר להניח שהייתי נהיית כל-כך שקועה בעצמי שבסוף היום הייתי מרגישה כ"כ רחוקה מהבנות האלה, וחוזרת הביתה מבואסת.
וזה סתם.
בקיצור, עבודה משתלמת!!
בהצלחה כולם
:)
|
